קאמילה האריס שהפסידה לטראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית מצטרפת היום לגל העצום והמתרחב בארה״ב הטוען כי נתניהו הצליח לתמרן את טראמפ ולגרור אותו למלחמה מיותרת באיראן שאמריקה רק מפסידה ממנה ועתה היא שקועה בבוץ שלנשיא אין מושג איך יוצאים ממנו. מבחינת ישראל מדובר בהתפתחות דרמטית מסוכנת המערערת באופן חד משמעי את יציבות הקשר האסטרטגי בין ארה״ב לישראל.
האריס אמרה היום בריאיון טלוויזיה : “טראמפ נגרר למלחמה בגלל נתניהו” ובדבריה היא מציגה נרטיב ברור וחד: טראמפ לא הוביל – אלא נגרר. “טראמפ נגרר למלחמה על ידי ביבי נתניהו. בואו נהיה ברורים לגבי זה. הוא נכנס למלחמה שהעם האמריקאי לא רוצה – וסיכן חיילים אמריקאים”.
הדברים הללו אינם עומדים לבדם. הם משתלבים בגל הולך וגובר של ביקורת בארצות הברית – חוצה מפלגות, תקשורת וממסד ביטחוני – הטוען כי ארה״ב מצאה את עצמה בעימות שלא משרת את האינטרסים שלה.
נגד נתניהו נטען כי הנזק שגרם לארצות הברית הוא אדיר וכי נתניהו מנסה כבר שנים לשכנע נשיאים לצאת למלחמה הזו אבל ארבעה נשיאים סירבו עד שהגיע טראמפ ״ונפל למלכודת של נתניהו שידע איך לנצל את חולשותיו של טראמפ ולטעת בו אשלייה שהוא יזכה לניצחון שיאדיר את שמו לנצח״. בפועל קרה ההיפך הגמור למרות שטראמפ ממשיך להתרברב ללא הפסקה ללא שום גיבוי מעשי שכן משמרות המהפכה איתנים מתמיד בהתנגדותם להכנע ומאיימים שהשלב הבא במלחמה – אם תתחדש – יהיה גרוע בהרבה לארה״ב מאשר התבוסות שהיא נוחלת עד עתה.
הקונצנזוס הולך ונבנה באמריקה ומספר תומכי ישראל מתמעט במהירות אפילו בקרב יהודי ארצות הברית מסתמן רוב ברור למתנגדי מדינות נתניהו וממשלת הימין הקיצוני שבידיה הוא שבוי.
בשבועות האחרונים הולך ומתבסס קו ביקורתי ברור: טראמפ, לפי הטענות, “נפל למלכודת” של נתניהו.
גורמים דמוקרטיים בכירים טוענים כי מדובר במלחמה שלא נכפתה על ארה״ב, שלא זכתה לתמיכה ציבורית רחבה, ושנוהלה מתוך לחץ פוליטי ולא מתוך צורך אסטרטגי.
אך לא רק דמוקרטים. גם בקרב רפובליקנים – במיוחד מהזרם הבדלני והלא-התערבותי – נשמעים קולות דומים. פרשנים ואנשי ציבור המזוהים עם הימין האמריקאי טוענים כי ארה״ב שוב “נגררת למלחמה של אחרים”, המשאבים האמריקאיים נשחקים, והאזרח האמריקאי משלם את המחיר.
במקביל, בתקשורת המרכזית בארה״ב – מרשתות טלוויזיה ועד עיתונים מובילים – הולך ומתחדד הנרטיב שלפיו מדובר בעימות מיותר, יקר ומסוכן, שהאמריקאים לא ביקשו.
“אמריקה מפסידה” – הטענה שמתחזקת
הביקורת אינה רק פוליטית אלא גם אסטרטגית. לדברי פרשנים ובכירים לשעבר במערכת הביטחון האמריקאית, ארה״ב נכנסה למערכה שמפזרת כוחות ומשאבים, ללא הכרעה ברורה באופק, בעוד האיום האיראני – למרות הפגיעה – רחוק מלהיעלם.
הטענה המרכזית המתחזקת היא שמדובר במלחמה שבה ארה״ב משקיעה רבות אך אינה מפיקה רווח אסטרטגי ממשי.
פרק מיוחד: הצניחה הדרמטית בתמיכה בישראל
אך ההתפתחות המשמעותית ביותר מבחינת ישראל היא השינוי בדעת הקהל האמריקאית. יותר ויותר גורמים פוליטיים, פרשנים ואנשי תקשורת מצביעים על מגמה ברורה של ירידה בתמיכה בישראל.
הנתונים מצביעים על ירידה חדה במיוחד בקרב צעירים, לצד עלייה בטינה ובביקורת ציבורית. מה שבעבר נחשב לקונצנזוס אמריקאי רחב הופך בהדרגה לנושא שנוי במחלוקת.
יותר ויותר אמריקאים שואלים מדוע ארה״ב צריכה להיגרר לעימותים אזוריים בגלל ישראל, האם המחיר הכלכלי והביטחוני מוצדק, והאם הגיע הזמן לבחון מחדש את עומק המחויבות.
“לנתק את הקשר הגורדי”?
במסדרונות הפוליטיקה והתקשורת בארה״ב מתחיל להישמע ביטוי שבעבר היה טאבו: הצורך “לנתק את הקשר הגורדי” בין וושינגטון לירושלים.
אין מדובר עדיין במדיניות רשמית, אך כן בדיון הולך ומתרחב על צמצום המעורבות, התניה של סיוע, ובחינה מחדש של התמיכה האוטומטית בישראל.
עבור ישראל מדובר בהתפתחות אסטרטגית מדאיגה. אם בעבר הברית עם ארה״ב הייתה כמעט מובנת מאליה, הרי שכיום היא הופכת תלויה יותר בדעת הקהל ובמאבקים פוליטיים פנימיים.
הרקע: מלחמה שלא נגמרת
כל זה מתרחש על רקע מציאות ביטחונית מורכבת. גם לאחר שבועות של תקיפות, איראן עדיין מחזיקה ביכולות משמעותיות – אלפי טילים, מאות משגרים ומערך כטב״מים פעיל.
המשמעות היא שהמערכה רחוקה מסיום, והסיכון להסלמה נוספת נותר גבוה.
השורה התחתונה
האמירה של קמאלה האריס אינה עומדת לבדה. היא חלק מגל רחב של ביקורת שמצייר תמונה שונה לחלוטין מזו שהוצגה בתחילת המערכה.
בארצות הברית הולך ומתחזק הנרטיב שלפיו טראמפ לא הוביל את המלחמה אלא נגרר אליה, שהעימות אינו משרת את האינטרסים האמריקאיים, ושבסופו של דבר הציבור האמריקאי הוא זה שמשלם את המחיר.
במקביל, היחסים עם ישראל נכנסים לשלב רגיש במיוחד, שבו התמיכה כבר אינה מובנת מאליה כפי שהייתה בעבר.
והשאלה הגדולה כעת היא האם מדובר רק בעימות פוליטי זמני – או בתחילתו של שינוי עמוק וארוך טווח במדיניות האמריקאית כלפי ישראל והמזרח התיכון.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
