הנתונים מחמירים מסקר לסקר ודונלד הגדול שרק לפני שנה וחצי היה מלך העולם – הפך במהירות מסחררת ללוזר תהומי ובדיחה עלובה – כנראה הרגועה בתולדות נשיאי ארה״ב לדורותיהם.
33% בלבד מהאמריקנים מרוצים מתפקוד הנשיא, העצמאים מתרחקים ממנו במהירות, היתרון הרפובליקני בכלכלה נשחק ואפילו ההגירה כבר אינה מבצר בטוח. עכשיו נוסף חומר נפץ חדש: רוב עצום חושד שהאינטרסים העסקיים של משפחת טראמפ משפיעים על החלטות הנשיא. פחות משלושה חודשים לפני בחירות האמצע, זו כבר אינה תנודה מקרית בסקר. משהו בקואליציה שהחזירה את דונלד טראמפ לבית הלבן מתחיל להיסדק.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
יש מספר אחד שמתחיל לרדוף את דונלד טראמפ: 33.
סקר רויטרס ואיפסוס שפורסם השבוע מעניק לנשיא ארצות הברית 33% תמיכה בלבד, שפל בנשיאותו הנוכחית וירידה מ־35% בתחילת החודש. 64% מהאמריקנים אינם מרוצים מתפקודו.
סקר אחד איננו בחירות ואסור להפוך אותו לנבואה. הבעיה של טראמפ היא שה־33% אינם עומדים לבדם. כמעט בכל מקום שבו בוחנים את מצבו חוזרים אותם סימני אזהרה: העצמאים מתרחקים, יוקר המחיה מכביד, המלחמה באיראן מתארכת, האמון בניהול הכלכלה נשחק ואפילו ההגירה — אחד הנכסים הפוליטיים החזקים ביותר שלו — כבר אינה מעניקה לרפובליקנים את היתרון העצום שהיה להם.
טראמפ עצמו אינו עומד לבחירה בנובמבר. כל חברי בית הנבחרים ושליש מחברי הסנאט כן. אבל בחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית הן כמעט תמיד גם משאל עם על הנשיא המכהן, ובמפלגה הרפובליקנית הנוכחית טראמפ איננו עוד מנהיג אחד מתוך רבים. הוא המותג, המסר והכוח שסביבם נבנתה המפלגה.
לכן כשהמותג נחלש, מועמדים רפובליקנים ברחבי אמריקה מתחילים להרגיש את הרוח הקרה.
המספר שבאמת צריך להפחיד את הרפובליקנים
33% הם נתון רע. אבל המספר המסוכן יותר עשוי להסתתר דווקא בקרב העצמאים — האנשים שיכולים להכריע מרוצים צמודים במדינות ובמחוזות המתנדנדים.
ניתוח נתוני הסקרים שהציג השבוע פרשן הסקרים של CNN הארי אנטן מצביע על הידרדרות חריפה. בתחילת הקדנציה השנייה עמד מאזן התמיכה של טראמפ בקרב העצמאים על מינוס נקודה אחת בלבד. עכשיו הוא בסביבות מינוס 47 — תזוזה של כ־46 נקודות לרעת הנשיא.
גם במאזן הכולל התמונה קשה. לפי אותו ניתוח, טראמפ עבר ממאזן חיובי של שש נקודות בתחילת הקדנציה למינוס 31 כיום.
ההשוואה ל־2018 מעניינת במיוחד. בקיץ שלפני בחירות האמצע הראשונות של טראמפ עמד מאזן התמיכה בו בערך על מינוס 12. בנובמבר ההוא איבדו הרפובליקנים 41 מושבים בבית הנבחרים והדמוקרטים השתלטו עליו.
אין פירוש הדבר שההיסטוריה עומדת לחזור על עצמה. מפת מחוזות הבחירה השתנתה, מספר המחוזות התחרותיים קטן וטראמפ עדיין מחזיק בסיס פוליטי גדול ונאמן. אבל היום מצבו האישי בסקרים גרוע משמעותית מכפי שהיה ערב אותה מפלה רפובליקנית.
איראן חוזרת לאמריקה דרך תחנת הדלק
וכאן הסיפור נעשה חשוב במיוחד לישראל.
אחת הסיבות לשחיקה במעמדו של טראמפ היא המלחמה שהוא היה אמור, על פי הדימוי שטיפח במשך שנים, לדעת כיצד לסיים.
המסר שלו היה פשוט: נשיאים אחרים מסבכים את אמריקה במלחמות אינסופיות; אני יודע להרתיע, לעשות עסקה ולצאת.
אלא שהמלחמה מול איראן מתקרבת לחצי שנה, מצר הורמוז ממשיך להיות מוקד משבר והפסקות האש אינן הופכות להסדר יציב. כ־80% מהאמריקנים שנשאלו בסקר רויטרס ואיפסוס מעריכים שהעימות יימשך עוד זמן רב — בדיוק התרחיש שטראמפ הבטיח לאמריקנים שהוא יודע למנוע.
אבל רוב האמריקנים אינם מתעוררים בבוקר וחושבים על מאזן הכוחות במפרץ הפרסי. הם פוגשים את המלחמה במקום הרבה יותר קרוב: בתחנת הדלק.
ככל שהעימות משבש את שוקי האנרגיה, מחיר המלחמה עובר מהמפרץ אל הארנק. נפט יקר יותר הופך לדלק יקר יותר, להובלה יקרה יותר, למוצרים יקרים יותר ולחשש שהאינפלציה תסרב להיעלם.
מדד אמון הצרכנים של אוניברסיטת מישיגן ירד באוגוסט ל־51 נקודות לעומת 55.2 ביולי. אפילו בקרב הרפובליקנים נרשמה הידרדרות במצב הרוח הכלכלי לעומת התקופה שקדמה למלחמה.
וזו כבר בעיה מסוכנת הרבה יותר עבור הבית הלבן מטור דעה עוין בוושינגטון.
בסופו של דבר הבוחר מצביע על החיים שלו
טראמפ חזר לבית הלבן במידה רבה בזכות הכיס.
מיליוני אמריקנים שלא בהכרח אהבו את סגנונו הצביעו עבורו ב־2024 מתוך תחושה פשוטה: בתקופת טראמפ היה לנו טוב יותר.
אלא שכבר ביוני רק 22% מהאמריקנים אמרו שהם מרוצים מטיפולו ביוקר המחיה, לעומת 70% שלא היו מרוצים.
חמור מכך מבחינת הרפובליקנים, בסקר האחרון שעליו דיווחה רויטרס עברו הדמוקרטים ליתרון זעיר בשאלה איזו מפלגה נתפסת כטובה יותר בטיפול בכלכלה — 37% לעומת 36%. זו הפעם הראשונה זה קרוב לעשור שבה הדמוקרטים מובילים במדד הזה בסקרי רויטרס ואיפסוס.
נקודה אחת אינה מהפכה. אובדן היתרון בנושא שהיה במשך שנים המגרש הביתי הרפובליקני — בהחלט כן.
טראמפ יכול להציג נתוני צמיחה, השקעות ומפעלים. אבל הבוחר אינו מצביע על התמ״ג. הוא מצביע על החיים שלו: כמה עולה למלא את המכונית, כמה נשאר מהמשכורת אחרי הקניות וכמה עולה האשראי.
וגם החומה הפוליטית נסדקת
אפילו ההגירה כבר אינה מעניקה לטראמפ את היתרון שהיה לו.
בתחילת 2025 נהנו הרפובליקנים מיתרון של 26 נקודות על הדמוקרטים בשאלה איזו מפלגה טובה יותר בטיפול בהגירה. בסקר האחרון היתרון הצטמק לשתי נקודות בלבד.
מ־26 ל־2.
זו שחיקה עצומה בנושא שהיה מזוהה עם טראמפ אולי יותר מכל נושא אחר.
כאשר נשיא נחלש בו־זמנית בכלכלה, ביוקר המחיה, במדיניות החוץ ואפילו בהגירה, כבר קשה להסביר הכול באמצעות שבוע חדשות גרוע.
ואז מגיע הכסף של משפחת טראמפ
ביום רביעי נוסף למשוואה נתון שעלול להפוך לנשק קמפיין כמעט מושלם עבור הדמוקרטים.
69% מהאמריקנים סבורים שהאינטרסים העסקיים הפרטיים של טראמפ משפיעים על החלטותיו כנשיא. 63% סבורים שלא ראוי שטראמפ ומשפחתו הפיקו רווחים ממיזמי מטבעות דיגיטליים מאז חזר לבית הלבן.
המשפחה הרוויחה, לפי הערכות שצוטטו בדיווח, יותר מ־1.4 מיליארד דולר בשנה שעברה מנכסי קריפטו, ובהם World Liberty Financial ומטבע המם הנושא את שמו של טראמפ. הנשיא ואנשיו מדגישים שהוא אינו מנהל את עסקי המשפחה ביום־יום.
אלא שהנתון המטריד ביותר עבור הבית הלבן נמצא דווקא בתוך המחנה שלו: אפילו כמחצית מהרפובליקנים שנשאלו סבורים שהאינטרסים העסקיים של טראמפ משפיעים על החלטותיו כנשיא.
מבחינה פוליטית קל להבין את הסכנה. הדמוקרטים יכולים לבנות מסר שכל בוחר מבין בתוך שניות: אתה משלם יותר בתחנת הדלק ובסופרמרקט בזמן שמשפחת הנשיא עושה מיליארדים.
בפוליטיקה, המסרים המסוכנים ביותר הם בדרך כלל אלה שאינם דורשים הסבר.
טראמפ עוד ממש לא גמור
ובכל זאת, מי שמספיד את טראמפ באוגוסט עלול להיראות מגוחך בנובמבר.
מעטים הפוליטיקאים המודרניים שהוכיחו כמוהו יכולת לשרוד מצבים שנראו סופניים. הוא הפסיד את הבית הלבן וחזר אליו. הוא שרד חקירות, משפטים, הרשעה פלילית, מאבקים בתוך מפלגתו ואינספור הספדים פוליטיים.
והוא עדיין נשיא ארצות הברית.
נותרו שבועות רבים עד בחירות האמצע, ובפוליטיקה האמריקנית זה נצח. מחיר הנפט יכול לצנוח. המלחמה יכולה להסתיים. הכלכלה יכולה להפתיע לטובה. הדמוקרטים יכולים לטעות וטראמפ עצמו הוא מכונת קמפיין בעלת יכולת יוצאת דופן להשתלט על סדר היום.
הוא גם אינו חייב לשכנע את רוב אמריקה שהוא נשיא מצוין. די לו לשכנע מספיק בוחרים שהאלטרנטיבה גרועה יותר.
וזו בדיוק הסיבה שישראל צריכה לעקוב
טראמפ הנמצא בלחץ פוליטי פנימי אינו בהכרח טראמפ זהיר יותר.
ייתכן בדיוק ההפך.
איראן היא כרגע אחת הבעיות הפוליטיות שלו, ולכן היא יכולה להפוך גם להזדמנות הגדולה ביותר שלו. הסכם שיפתח את הורמוז, יוריד את מחיר הנפט ויאפשר לטראמפ להכריז שאיראן התקפלה עשוי לשנות במהירות את מצב הרוח באמריקה.
כישלון נוסף במשא ומתן עלול, לעומת זאת, להגביר את הפיתוי להסלים.
זו אחת הדרכים להבין את הזיגזגים הנשיאותיים: איום בתקיפה, נסיגה, משא ומתן, איום נוסף, לחץ על בעלות הברית ושוב חיפוש אחר עסקה. מאחורי כל השיקולים הצבאיים והאסטרטגיים מתקתק עכשיו גם שעון פוליטי אמריקני.
ומבחינת ישראל זו נקודה קריטית: ככל שטראמפ זקוק יותר לניצחון לפני נובמבר, כך החלטות המתקבלות בוושינגטון בנוגע לאיראן עשויות להיות מושפעות לא רק ממה שמתרחש בטהרן, בירושלים ובמצר הורמוז — אלא גם ממה שמתרחש בסקרים בפנסילבניה, אריזונה ואוהיו.
האויב שטראמפ אינו יכול להפציץ
הבעיה הגדולה ביותר של הנשיא איננה שהדמוקרטים שונאים אותו. הם שנאו אותו גם כאשר ניצח. גם ביקורת תקשורתית אינה חדשה עבור אדם שחי איתה כבר יותר מעשור.
הבעיה היא שהחולשות מתחברות עכשיו זו לזו: העצמאים מתרחקים, יוקר המחיה מכאיב, המלחמה נמשכת, היתרון בכלכלה נשחק, היתרון בהגירה כמעט נעלם והחשדות סביב עסקי המשפחה מגיעים אפילו לחלק מהמחנה הרפובליקני.
זה השילוב שהופך סקר רע למגמה מסוכנת.
ב־2018 הגיע טראמפ לבחירות האמצע במצב טוב יותר מהיום — והרפובליקנים איבדו 41 מושבים בבית הנבחרים.
בנובמבר 2026 טראמפ עצמו אינו עומד לבחירה.
אבל השלטון שלו בהחלט עומד למבחן.
ודונלד טראמפ יודע להתמודד עם אויבים. הוא יודע להעליב אותם, לאיים עליהם, להטיל עליהם מכסים ואפילו לשלוח נגדם מפציצים.
אלא שהאויב שמאיים עליו עכשיו אינו יושב בטהרן.
הוא עומד ליד משאבת הדלק באוהיו, דוחף עגלה בסופרמרקט בפנסילבניה, משלם משכנתה באריזונה — ובנובמבר ייכנס לבדו אל מאחורי הפרגוד.
ושם אפילו נשיא ארצות הברית אינו יכול לומר לו מה לעשות.
עניין מרכזי — חדשות וסקופים מאז 1999.
