סנקציות הוטלו על ארגונים מתנחלים לאחר שלמדינות אירופה נמאס מהמתרחש בגדה המתנהל באופן מתמשך בעצימת עין של ממשלת נתניהו
האיחוד האירופי הטיל סנקציות על ארבעה ארגוני מתנחלים ושלושה מבכיריהם, במהלך חריף שמסמן שלב חדש ביחסי אירופה–ישראל: לא עוד גינויים כלליים, לא עוד “דאגה עמוקה”, אלא צעדים מעשיים נגד גופים ואישים שלפי בריסל מעורבים באלימות, עקירת פלסטינים, השתלטות על אדמות והרחבת מאחזים בגדה המערבית. הסנקציות כוללות הגבלות נסיעה, הקפאת נכסים ואיסור להעמיד לרשותם כספים או משאבים כלכליים בתחומי האיחוד.
המהלך האירופי מכוון נגד תנועת “נחלה” ומנהלתה דניאלה וייס; ארגון רגבים ומנכ״לו מאיר דויטש; השומר יו״ש ונשיאו אביחי סוויסה; ואגודת אמנה של תנועת גוש אמונים. לפי הודעת מועצת האיחוד האירופי, הגופים הללו אינם נתפסים עוד רק כחלק מהוויכוח הפוליטי הישראלי על ההתנחלויות, אלא כגורמים פעילים במערכת שמובילה לפגיעה חמורה בזכויות אדם של פלסטינים בגדה.
במילים פשוטות: אירופה מאותתת לישראל כי בעיניה האלימות היהודית בגדה כבר אינה אירוע שולי של “נערי גבעות”, אלא תופעה מאורגנת, נתמכת, ממומנת ומגובה פוליטית — או לפחות מתאפשרת בעצימת עין מתמשכת של ממשלת נתניהו.
המהלך אינו נולד בחלל ריק. רויטרס דיווחה כי שרי החוץ של האיחוד אישרו את הסנקציות לאחר חודשים של קיפאון, בין היתר בשל התנגדות הונגרית קודמת, וכי ההחלטה נבעה מעלייה בדיווחים על אלימות מתנחלים נגד פלסטינים בגדה. במקביל הוטלו גם סנקציות על בכירי חמאס והג׳יהאד האיסלאמי, אך עצם הכללת ארגוני מתנחלים ברשימת הסנקציות האירופית היא המסר המדיני המרכזי מבחינת ישראל.
במוקד הראשון עומדת תנועת “נחלה” ודניאלה וייס. לפי האיחוד האירופי, התנועה מעודדת ומסייעת לפעולות כפייה שמובילות לעקירת פלסטינים ממקומות מגוריהם. בהודעת האיחוד נטען כי המאחזים שהקימה או תמכה בהם חוסמים גישה של פלסטינים לאדמות חקלאיות ולשטחי מרעה, משמשים מוקדים מתמשכים לאלימות מתנחלים, וחלקם אף הוקמו על קרקע פרטית בבעלות פלסטינית. דניאלה וייס, לפי האיחוד, מתכננת, מובילה ותומכת בפומבי בפעולות הללו.
המוקד השני הוא רגבים ומאיר דויטש. לפי האירופים, רגבים פעל לקידום הריסת נכסים פלסטיניים באמצעות הליכים משפטיים, כחלק ממאמץ להרחיב את שליטת ישראל בכל שטחי יהודה ושומרון. בהודעת האיחוד נטען גם כי הארגון קידם את הריסתו של בית ספר יסודי פלסטיני בכפר ג׳באת א־דיב סמוך לבית לחם, פרויקט שמומן בידי האיחוד האירופי. כאן כבר מדובר בעימות ישיר בין אירופה לבין גוף ישראלי שפעל נגד תשתית שהאירופים עצמם סייעו להקים.
המוקד השלישי הוא השומר יו״ש ואביחי סוויסה. האיחוד האירופי טוען כי הארגון מספק תמיכה חומרית ומתאם מתנדבים עבור חוות מרעה, ובכך מסייע לפחות ל־28 מאחזים והתנחלויות שהאיחוד מגדיר כאלימים. עוד נטען כי הארגון מגייס מתנדבים חמושים ומספק מאבטחים שהיו מעורבים בתקיפות אלימות. לפי ההודעה, סוויסה אחראי לסיוע ולעידוד הפרות חמורות של זכויות אדם בגדה ולתמיכה במאחזים שהוקמו בידי אנשים שכבר נתונים לסנקציות אירופיות.
המוקד הרביעי הוא אמנה. לפי האיחוד האירופי, אגודת אמנה של תנועת גוש אמונים מילאה תפקיד מרכזי ביזום, מימון וסיוע להקמת לפחות 30 מאחזים והתנחלויות שהאיחוד מגדיר כאלימים. בהודעה האירופית נטען כי המאחזים הללו תרמו לעקירה נרחבת של קהילות פלסטיניות פגיעות ולשלילת רכוש פלסטיני.
המשמעות המדינית חמורה: אירופה מתחילה לעבור ממחאה נגד “מדיניות ההתנחלויות” למחאה נגד מנגנון ההתנחלות עצמו — הארגונים, המימון, החוות, המאחזים, ההגנה, הסיוע המשפטי וההשתלטות בשטח. זה כבר אינו דיון סמלי על גבולות 1967. זה ניסיון אירופי לסמן רשת פעולה שלמה.
ישראל הרשמית תקפה את המהלך. לפי רויטרס, שר החוץ גדעון סער האשים את האיחוד בצעד פוליטי שרירותי נגד אזרחים ישראלים, ובישראל טענו כי ההחלטה יוצרת השוואה פסולה בין מתנחלים לבין חמאס. מנגד, באירופה המסר הפוך: אלימות וקיצוניות — מכל צד — נושאות מחיר.
וזו בדיוק הדרמה הגדולה. במשך שנים התרגלה ממשלת נתניהו לכך שהעולם מגנה, מתרגז, מפרסם הודעות — ואז ממשיך הלאה. הפעם אירופה עושה צעד מעשי. עדיין מוגבל. עדיין לא סנקציות מדינתיות רחבות. עדיין לא פגיעה כוללת בהסכמי הסחר. אבל זוהי מדרגה ברורה.
הוושינגטון פוסט דיווח כי הסרת הווטו ההונגרי איפשרה לאיחוד להתקדם, וכי בחלק ממדינות אירופה כבר מקדמים רעיונות רחבים יותר: איסור סחר עם התנחלויות, הגבלת מוצרים מהשטחים, ואפילו בחינה של יחסי הסחר הרחבים עם ישראל. כלומר, הסנקציות הנוכחיות עלולות להיות רק פתיחת הדלת.
בגרדיאן נכתב כי באירופה רואים בסנקציות הללו צעד ראשון בלבד, בעוד צרפת ושוודיה דוחפות לצעדים רחבים יותר נגד מוצרים מההתנחלויות ונגד הרחבת השליטה הישראלית בגדה. גם קריאות לבחינת הסכם האסוציאציה בין האיחוד לישראל הולכות ומתחזקות.
לכן הסיפור אינו רק דניאלה וייס, רגבים, השומר יו״ש או אמנה. הסיפור הוא שינוי במצב הרוח האירופי כלפי ישראל. אירופה שבעבר הסתפקה בניסוחים זהירים מתחילה להאמין שממשלת נתניהו אינה מסוגלת — ואולי אינה רוצה — לעצור את האלימות היהודית בגדה. מבחינת מדינות רבות ביבשת, זה כבר אינו “סכסוך מקומי”, אלא איום ישיר על שרידי האפשרות להסדר מדיני עתידי.
הפגיעה המיידית בארגונים המסומנים תהיה בעיקר משפטית, פיננסית ותדמיתית. אבל הפגיעה העמוקה יותר היא במדינת ישראל עצמה. כי ברגע שארגונים ישראליים המזוהים עם ההתנחלות נכנסים לרשימות סנקציות אירופיות, כל בנק, תורם, קרן, חברה מסחרית או גוף בינלאומי מתחיל לחשוב פעמיים לפני קשר איתם — ולעיתים גם עם מי שסביבם.
זהו אפקט מצנן.
ואולי לכך בדיוק מכוונת אירופה.
המסר לירושלים ברור: אם ממשלת ישראל אינה עוצרת את האלימות היהודית בגדה, אירופה תתחיל לסמן בעצמה את מי שהיא רואה כאחראים. היום אלה ארבעה ארגונים ושלושה אישים. מחר הרשימה עלולה להתרחב.
וכאן נמצאת השאלה הישראלית האמיתית: האם ממשלת נתניהו מבינה שהגדה המערבית הופכת עכשיו לאחד ממוקדי הבידוד הבינלאומי של ישראל — לא פחות מעזה?
כי העולם כבר אינו מסתכל רק על טנקים, מטוסים וחמאס. הוא מסתכל גם על חוות מרעה, מאחזים, כבישים חסומים, עקירת קהילות, שריפת רכוש, אלימות מתנחלים ואוזלת יד שלטונית.
אירופה אמרה היום בקול ברור: מבחינתה, נגמר שלב האזהרות.
עכשיו מתחיל שלב המחירים.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
