איראן כבר לא צריכה להחדיר מרגלים לישראל: היא מגייסת אותם בטלגרם ומשלמת בדולרים. המסקנה המתבקשת – איראן משקיעה מאמץ מיוחד לערער את החברה הישראלית מבפנים ועושה זאת בכסף קטן ובמאמץ מינימלי.
13 וחצי שנות המאסר שנגזרו על אלכסנדר גרנובסקי מפתח תקווה הן הרבה יותר מסיומה של עוד פרשת ריגול. זהו העונש הכבד ביותר שהוטל עד כה בישראל בסדרת התיקים שבהם הצליחו גורמים איראניים לגייס ישראלים באמצעות הרשתות החברתיות, והוא חושף את השינוי המדאיג בשיטות הפעולה: במקום להחדיר מרגל מאומן מעבר לגבול, אפשר לאתר ישראלי מתוך ביתו, להפעיל אותו בטלגרם, לשלם לו בארנק דיגיטלי — ובהדרגה להפוך אותו למבצע משימות עבור מדינת אויב.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
בית המשפט המחוזי מרכז בלוד גזר על גרנובסקי 13 וחצי שנות מאסר בפועל לאחר שהודה והורשע במגע עם סוכן חוץ, במסירת ידיעה לאויב, בתשע עבירות הצתה ובריבוי עבירות של השחתת פני מקרקעין. השופטת מרב גרינברג אימצה הסדר טיעון סגור בין הצדדים וקבעה כי מדובר בעונש כבד ומחמיר, אך כזה ההולם את חומרת המעשים. תקופת מאסרו תימנה ממעצרו ב־15 בדצמבר 2024.
וזה בדיוק הפרט שהופך את הפרשה למעניינת הרבה מעבר לגרנובסקי עצמו: בתוך כשבועיים בלבד הצליח המפעיל האיראני להוביל אותו ממעשי גרפיטי פשוטים לשורת הצתות, איסוף מידע על תשתיות אנרגיה, צילום סביבת מגוריו של אישיות פוליטית בכירה וסיוע באיתור עבריינים שיוכלו לבצע פעולות נוספות. כך נראה מודל הגיוס החדש — מתחילים בקטן, בוחנים אם הכסף עובד, ואם המגויס משתף פעולה מעלים בהדרגה את הרף.
הקשר החל לקראת סוף נובמבר 2024. באמצעות טלגרם קיבל גרנובסקי הוראות מגורם שפעל מטעם המודיעין האיראני. בתחילה התבקש לרסס במקומות ציבוריים כתובות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו וכתובת אינטרנט בעלת סיומת איראנית. תמורת פעולות הגרפיטי שולמו לו מאות שקלים. אלא שהשלב הזה היה רק מבחן כניסה.
בהמשך ביקש ממנו המפעיל להצית כלי רכב ואף ניידות משטרה ולהשיג כתובות של בכירי צבא ושרים. גרנובסקי הצית תשעה כלי רכב, תיעד את המעשים בהתאם להנחיות שקיבל ושלח את החומרים למפעילו. על חלק מכלי הרכב רוססו המילים ״ילדי רוחאללה״, ועל חלק מההצתות קיבל 900 אירו באמצעות ארנק דיגיטלי.
משם עלה רף המשימות פעם נוספת. גרנובסקי אמר למפעיל כי הוא מכיר את השכונה שבה מתגורר הרמטכ״ל ושר הביטחון לשעבר בני גנץ, אף שאינו יודע את כתובתו המדויקת. הוא הגיע לשכונה, צילם אותה ושלח את התמונות לסוכן האיראני. לאחר מכן צילם מרחוק גם את ארובות תחנת הכוח רידינג בתל אביב.
המפעיל שלח אותו גם לתחנת הכוח בחדרה. גרנובסקי הגיע למקום, אך הבחין באבטחה וטען כי קשה לבצע את הצילום. הוא דרש תשלום נוסף, ומשלא קיבל אותו עזב בלי להשלים את המשימה. ההתנהלות הזאת ממחישה את אופיו החריג של הקשר: לא סוכן חשאי אידיאולוגי הפועל מתוך הזדהות עם איראן, אלא מערכת כמעט מסחרית של משימה, מחיר, ביצוע ותשלום.
האיראנים ניסו לדחוף אותו עוד יותר. המפעיל הנחה אותו לרכוש אקדח. גרנובסקי הודיע שאינו מוכן להרוג או לפצוע בני אדם, אך אמר כי יהיה מוכן לירות לעבר בתים. במקרה אחר התבקש לרכוש מדי צה״ל, ובהמשך טען שהבגדים נגנבו. הוא גם הסכים להכין בקבוקי תבערה, אך המשימה לא יצאה לפועל לאחר שסרטון ההדרכה שקיבל היה באוקראינית — שפה שאינו דובר.
אולי החלק המשמעותי ביותר מבחינת המודיעין האיראני היה הניסיון להפוך מגויס אחד לרשת. גרנובסקי התבקש לאתר אנשים בעלי עבר פלילי שיוכלו לבצע פעולות אלימות והעביר למפעילו פרטים של שני אנשים. כלומר, האיראני שמעבר למסך לא הסתפק במי שכבר גייס אלא ניסה להשתמש בו כמתווך לאיתור מבצעים נוספים בתוך ישראל.
גרנובסקי ידע שהוא עובד מול גורם עוין. לפי הפרקליטות, הוא המשיך לשתף פעולה למרות הידיעה הזאת, ואף ביקש לקבל משימות נוספות ומשמעותיות יותר. הוא גם קיבל הנחיות כיצד להקשות על זיהויו ולמנוע את חשיפת הפעילות. בתמורה למשימות שביצע הועברו אליו בסך הכול אלפי דולרים באמצעות ארנק דיגיטלי.
ההגנה הציגה בבית המשפט תמונה אחרת של האיש שמאחורי המעשים. סנגוריותיו טענו כי הוא אדם משולי החברה המתמודד עם התמכרות לסמים ועם קשיים נפשיים, וכי המניע שלו היה כספי ולא אידיאולוגי. הן הדגישו כי הוא הציב גבול וסירב להרוג או לפצוע בני אדם. גרנובסקי עצמו הביע חרטה וטען שלא התכוון לפגוע בביטחון המדינה. בית המשפט התחשב בהודאתו ובנטילת האחריות, אך קבע שהמניע הכספי אינו מפחית מחומרת המעשים.
וזו בדיוק הנקודה שמטרידה את מערכת הביטחון. המודל האיראני החדש אינו מחייב למצוא ישראלי המזדהה עם המשטר בטהרן. די למצוא אדם הזקוק לכסף, לפתות אותו במשימה שנראית שולית ולבדוק אם יסכים למשימה הבאה. במקרה של גרנובסקי, המרחק בין ריסוס כתובת לבין צילום סביבת מגוריו של בני גנץ ותשתיות אנרגיה נחצה בתוך זמן קצר להפליא.
והוא אינו מקרה יחיד. בשנתיים האחרונות נעצרו בישראל עשרות חשודים בפרשות שבהן מיוחס להם ביצוע משימות עבור גורמים איראניים תמורת כסף. הדפוס שחוזר בחלק מהתיקים דומה: יצירת קשר ברשתות החברתיות, בעיקר בטלגרם, משימות פשוטות בתחילת הדרך, תשלום מהיר — ובהמשך ניסיון להסלים את הפעילות לאיסוף מודיעין ואף לתוכניות לפגיעה בבני אדם.
באותו יום שבו נגזר דינו של גרנובסקי הורשעו בבית המשפט המחוזי בירושלים ארבעה צעירים ממזרח ירושלים בפרשה איראנית נפרדת. במסגרת אותה פרשה הגיעו חלק מהמעורבים למכון ויצמן ברחובות וצילמו אחת הכניסות, כאשר לפי כתב האישום התברר לחלקם שהצילום קשור לתוכנית איראנית להתנקש במדען.
בית המשפט ביקש להפוך את גרנובסקי גם לאזהרה לאחרים. השופטת הדגישה את הצורך בהרתעת הרבים לנוכח התרחבות ניסיונות הגיוס האיראניים, וקבעה למעשה שמי שמתפתה לעבוד עבור גורם עוין תמורת כסף צריך לדעת שהמחיר עלול להיות שנות מאסר ארוכות מאוד. הפרקליטות מצדה הגדירה את 13 וחצי השנים כעונש החמור ביותר שנגזר עד כה בסדרת התיקים הזאת.
פרשת גרנובסקי ממחישה לכן שינוי עמוק בעולם הריגול. פעם היה צורך לבנות זהות כיסוי, להחדיר סוכן, לקיים פגישות חשאיות ולהעביר מעטפות. היום חלק מן התהליך יכול להתבצע ממרחק של אלפי קילומטרים: הודעה בטלגרם, צילום בטלפון, תשלום בארנק דיגיטלי ומשימה חדשה.
איראן אינה צריכה בהכרח להכניס את המרגל שלה לישראל. היא יכולה לנסות למצוא אותו כשהוא כבר כאן — ולבדוק כמה יעלה לה לקנות אותו.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
