שלוש שנות מלחמה — ולחמאס עדיין יש מח״ט רפיח: החיסול שהצית את הקרב על השאלה מה באמת נשאר בעזה
חיסולו של נאא׳ל אבו עביד, שנטען כי הוא מפקד חטיבת רפיח וראש מערך המבצעים של חמאס, הוא אמנם הישג מודיעיני ומבצעי נוסף לצבא — אבל דווקא התואר שנשא המחוסל הצית ויכוח נוקב הרבה יותר: איך ייתכן שכמעט שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, אחרי חמש אוגדות שפעלו ברצועה, חיסול רוב צמרת חמאס והרס עצום ברפיח, לארגון עדיין יש מח״ט, חטיבה ומנגנון שממנה מחליפים למפקדים שחוסלו?
צה״ל ושב״כ חיסלו בדרום הרצועה את נאא׳ל אבו עביד, מפקד חטיבת רפיח וראש מערך המבצעים בזרוע הצבאית של חמאס. אבו עביד לא היה עוד פעיל שטח. הוא היה מן הדמויות הבכירות שנותרו במערך הצבאי של הארגון, ולפי צה״ל היה אחראי להפעלת אנשי החטיבה, לקידום פיגועים נגד כוחות צה״ל ואזרחי ישראל ובעיקר לניסיון לשקם את בניין הכוח של חטיבת רפיח לאחר המכות הכבדות שספגה.
אבו עביד עצמו הוא גם המחשה לבעיה שישראל מתמודדת איתה לאורך המלחמה: הוא קודם לתפקיד לאחר שישראל חיסלה במאי 2025 את קודמו, מוחמד שבאנה, לצד מוחמד סינוואר. קודם לכן שימש אבו עביד כסגן מפקד חטיבת רפיח וכמפקד גדודי תל א־סולטאן ויבנא. ישראל חיסלה את המח״ט — חמאס מינה מחליף. עכשיו חוסל גם המחליף.
וכאן נכנס עופר וינטר.
תא״ל במיל׳ וינטר, העומד כיום בראש מפלגת ״עמך ישראל״, תפס בדיוק את הנקודה שמעבר להודעת הניצחון ושאל: ״שלוש שנים של מלחמה, חמש אוגדות שנלחמו בעזה — ועדיין יש מח״ט לרפיח? עדיין יש חטיבת רפיח?״
השאלה הזאת הקפיצה את שר המלחמה ישראל כ״ץ, שהשיב הבוקר במתקפה חריפה: ״וינטר, אתה לא מעודכן״.
כ״ץ הציג תמונת מצב שונה לחלוטין. לדבריו, רפיח וכ־70% משטח הרצועה ריקים מתושבים, מנהרות מושמדות, בתים הרוסים וצה״ל מחזיק בעשרות מוצבים לאורך הקו הצהוב. לדבריו, הכוחות מקיפים את 30% השטח הנותרים מכל הכיוונים בתוך אזור ביטחון חסר תקדים, המגן על היישובים הישראליים ומאפשר לצה״ל לחסל מחבלים ולהסיר איומים באופן שוטף.
אבל דווקא בהמשך תשובתו סיפק כ״ץ משפט חשוב הרבה יותר מהעקיצה לוינטר. הוא הזכיר את ההתחייבות האמריקנית ושל המדינות המלוות להביא לפירוק חמאס מנשקו ולהשמדת המנהרות שנותרו — ואז הוסיף בעצמו: ״כולנו מבינים שזה לא יקרה״. לדבריו, צה״ל ערוך, אם יקבל הנחיה, ״לחסל את חמאס ולהשלים את העבודה״.
וכאן נמצא לב הסיפור.
הוויכוח איננו אם חיסול אבו עביד הוא הישג. הוא בהחלט פוגע פעם נוספת בשדרת הפיקוד של חמאס. רק בימים האחרונים חוסלו גם מפקד חטיבת חאן יונס מוחמד יאזורי ומפקד גדוד ג׳באליה אחמד בטש, לצד בעלי תפקידים נוספים. ישראל מוכיחה פעם אחר פעם שיש לה יכולת מודיעינית לאתר את מי שמנסה לשקם את המערכת הצבאית של חמאס ולפגוע בו.
השאלה היא מה מלמד עצם הצורך להמשיך לעשות זאת.
שלוש שנים אחרי תחילת המלחמה, חמאס אמנם רחוק מאוד מן הכוח הצבאי שהיה ערב 7 באוקטובר. שדרת הפיקוד שלו ספגה מכות קשות, יכולותיו נפגעו, שטחים עצומים יצאו משליטתו וישראל מחזיקה בחופש פעולה ובמרחב ביטחוני שלא היו לה לפני המלחמה. אבל הארגון עדיין מנסה לקיים מסגרות פיקוד, למנות מחליפים, לאסוף אמצעי לחימה ולשקם יכולות.
וזה בדיוק ההבדל בין חיסול מפקדים לבין חיסול מערכת.
אפשר לחסל מח״ט. אפשר לחסל גם את מחליפו. אפשר לפגוע בגדודים, במנהרות ובמחסני נשק. אבל כל עוד קיימת מסגרת שמסוגלת להצמיח את הבא בתור, ישראל עלולה למצוא את עצמה בתוך מעגל קבוע של חיסול, מינוי וחיסול נוסף.
וינטר וכ״ץ למעשה מדברים על שני מדדים שונים לחלוטין להצלחת המלחמה. וינטר שואל מדוע חמאס עדיין מסוגל להעמיד חטיבה ומפקד; כ״ץ משיב באמצעות מפת השליטה בשטח, עומק ההרס, אזור הביטחון וחופש הפעולה הישראלי. שני הנתונים יכולים להתקיים בעת ובעונה אחת — חמאס יכול להיות מרוסק צבאית ביחס לעבר, ועדיין לא להיות מחוסל כארגון.
וזו השאלה שהחיסול המוצלח ברפיח משאיר אחריו: לא האם ישראל יודעת להגיע למח״ט הבא של חמאס. את זה היא הוכיחה שוב.
השאלה היא כמה מח״טים נוספים עוד יהיה צורך לחסל עד שלא יהיה עוד מי שימנה את הבא בתור.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
