הסחר העולמי בסכנת שיתוק
הימים האחרונים הם המסוכנים ביותר מאז שטראמפ שוכנע לצאת למסע הייסורים הזה, שכולו כישלון אסטרטגי שעלול להדהד עוד שנים. אסור להקל ראש במתרחש, והדבר הטיפשי ביותר שישראל יכולה לעשות עכשיו הוא לטמון את הראש בחול, להתעסק בפוליטיקה הקטנה או להתמכר לעוד הודעה חגיגית של דובר צה״ל על חיסול מהאוויר של רוכב קטנוע בעזה, בלבנון או בטול כרם.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
כי זו המציאות הגדולה באמת: איראן הצליחה לשבש באופן דרמטי את התנועה במצר הורמוז, ועכשיו החות׳ים מתקרבים ליכולת לאיים בצורה חמורה גם על באב אל־מנדב. המחנה האיראני מציב איום בו־זמני על שתי דלתות ים מהחשובות בעולם — והסחר העולמי נמצא בסכנת שיתוק מוחשית מתמיד.
המספר מספר הכול: ביום שני עברו בהורמוז ארבע אוניות סחורות בלבד, לעומת כ־125 מעברים ביום לפני המלחמה. עורק שדרכו עוברת כחמישית מאספקת הנפט הגולמי והגז הטבעי הנוזלי בעולם הפך לצוואר בקבוק מסוכן.
לשם בדיוק כך בנתה סעודיה את צינור מזרח–מערב: אם הורמוז נחסם, מעבירים מיליוני חביות נפט ביום מערבה אל ינבוע שלחוף הים האדום. אלא שגם נתיב המילוט הזה נפגע. הצינור הסעודי הושבת בעקבות תקיפה, ובמקביל השתלטו החות׳ים על מוקחה, דובאב, האי פרים ואיי חניש — עמדות המקרבות אותם פיזית אל באב אל־מנדב ומעניקות להם יכולת מאיימת בהרבה על השיט בו.
וכאן מתחילה הסכנה האמיתית. אין צורך לסגור מצר באמצעות שרשרת ומנעול. מספיק שטילים, כטב״מים ואיומים יהפכו את המעבר למסוכן, שחברות הביטוח יקפיצו מחירים ושחברות הספנות יחליטו שהסיכון אינו כדאי. כך נתיב מסחרי יכול להיחנק גם כשעל המפה הוא עדיין פתוח.
החשבון מגיע במהירות לכל בית: נפט, דלק, מכולות, חומרי גלם, מזון, ביטוח והובלה. אונייה שנשלחת להקיף את אפריקה מוסיפה ימים, דלק ועלויות — ומישהו בסוף משלם על כל אלה.
וזה כבר מזמן איננו עוד סיבוב מלחמתי במזרח התיכון. איראן לוחצת על הורמוז, החות׳ים מתקרבים לבאב אל־מנדב, הצינור שנועד לעקוף את הורמוז נפגע — ושני צווארי הבקבוק המרכזיים של האזור הופכים לחלק מאותה מערכה.
העולם בנה במשך עשרות שנים כלכלה של טריליוני דולרים על ההנחה שהים יישאר פתוח.
עכשיו ההנחה הזאת עצמה נמצאת תחת אש.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
