יותר מ־84 מיליון דולר נתפסו בארצות הברית במסגרת חקירת רשת פיננסית שלפי החשד שימשה להעברת כספים שהוצאו מקורבנות במרמה. לפי התביעה האמריקנית, חלק מהקורבנות נפלו בידי מתחזים לאנשי FBI, והכסף עבר דרך חברת תשלומים, חשבונות בנק וקריפטו עד שהרשויות הצליחו לשים עליו יד.
כ־81 מיליון דולר נתפסו בחשבונות בוולס פארגו, כשני מיליון נוספים בחשבון בג׳יי.פי מורגן ועוד כ־1.2 מיליון דולר במטבע הדיגיטלי טתר. החברה שנקשרה לפרשה מכחישה את הטענות נגדה. טתר, ששמה הופיע בפרשה, אינה מואשמת בעבירה וטוענת שלא ידעה על ההתנהלות המיוחסת לחברה.
לכאורה עוד תרמית קריפטו. עוד הבטחת שווא להתעשרות קלה, עוד הונאת ענק, עוד כסף שנעלם.
אבל זה רק אחד ממיליון סיפורים דומים. הסיפור המעניין באמת אינו הקריפטו אלא המלכודת האנושית העתיקה שהטכנולוגיה החדשה רק שכללה.
הרמאי המקצועי אינו מחפש בהכרח טיפשים או תמימים. לפעמים הטרף המעניין ביותר עבורו הוא דווקא אדם שכבר משוכנע שהוא עצמו יודע לתחמן את המערכת: בעל הון שחור המבקש להעלים את מקורו, מעלים מס המחפש דרך להזיז כסף בלי שאלות, איש עסקים שמעדיף עסקה שאינה מופיעה בספרים, או מי שהתעשר במהירות והשתכנע שהוא חכם מספיק כדי למצוא קיצור דרך לעוד מיליונים.
אין פירוש הדבר שרוב נפגעי הונאות ההשקעה הם כאלה. להפך: מיליוני אנשים ישרים איבדו חסכונות חוקיים לחלוטין לתרמיות. אבל בעולם הכסף האפור מתקיימת מלכודת מיוחדת ומרתקת: לפעמים הנוכל אינו משכנע את קורבנו שהוא אדם ישר. הוא משכנע אותו ששניהם עומדים לרמות יחד מישהו שלישי.
וכאן מתחיל המשחק.
פעם מכרו מכרה זהב שלא היה קיים. אחר כך מניות חסרות ערך, חשבונות סודיים בשווייץ, קרנות מסתוריות, עסקאות מטבע וחשבוניות פיקטיביות. היום מוכרים קריפטו, בינה מלאכותית, מסחר אלגוריתמי ו״הזדמנות סודית״ שמבטיחה תשואה ששום בנק בעולם אינו מסוגל להציע.
הטכנולוגיה משתנה. האדם כמעט שלא.
ברנרד מיידוף הוכיח זאת בלי ביטקוין אחד. הוא ניהל את אחת מהונאות הפונזי הגדולות בהיסטוריה והצליח למשוך מיליארדים מאנשים עשירים, מנוסים ולעיתים מתוחכמים מאוד. מיידוף לא מכר להם רק תשואה. הוא מכר תחושת שייכות למועדון סגור. לא כל אחד יכול להשקיע אצלי. במקרה הכרת את האדם הנכון. במקרה התקבלת.
זה מנגנון פסיכולוגי אדיר: ברגע שאדם מרגיש שקיבל גישה למשהו שאחרים אינם יודעים עליו, החשדנות שלו עלולה להתחלף בתחושת עליונות.
ואז הגיעה OneCoin. רוג׳ה איגנטובה, שכונתה ״מלכת הקריפטו״, שיווקה ברחבי העולם את מה שהוצג כמטבע שיתחרה בביטקוין. מיליארדים זרמו למערכת. איגנטובה נעלמה ב־2017 והפכה לאחת המבוקשות המפורסמות בעולם.
FTX כבר היתה נוצצת ומשכנעת הרבה יותר. סם בנקמן־פריד היה מיליארדר צעיר שהפך לכוכב בינלאומי. החברה רכשה חסויות ענק, ידוענים קידמו אותה ומשקיעים מקצועיים הזרימו לתוכה הון. האימפריה נראתה כמו העתיד של הכסף — עד שהתמוטטה. בנקמן־פריד הורשע בהונאה ובקשירת קשר ונידון ל־25 שנות מאסר.
ואליזבת הולמס הוכיחה שהקריפטו בכלל אינו העניין. חברת Theranos שלה הבטיחה מהפכה בבדיקות דם, הגיעה בשיאה לשווי של מיליארדים ומשכה אליה בעלי הון ושמות מהשורה הראשונה. הטכנולוגיה לא קיימה את ההבטחות, הולמס הורשעה בהונאת משקיעים ונשלחה לכלא.
גם בישראל ראינו את אותה פסיכולוגיה. ערן מזרחי הציג עצמו כמי שיודע לייצר תשואות גבוהות בשוק ההון, קיבל מיליוני שקלים ממשקיעים ולבסוף הורשע בהונאתם.
בכל הסיפורים האלה האריזה שונה, אבל המוצר דומה להפליא: מישהו טוען שהוא יודע לעשות בכסף שלך משהו שהעולם הרגיל אינו יודע לעשות.
והמלכודת מתחזקת כאשר מגיע הרווח הראשון.
הנוכל מחזיר כסף. לפעמים הוא משלם למשקיע ותיק מכספו של משקיע חדש. פתאום מופיעים בחשבון עשרת אלפים דולר שלא היו שם קודם. הקורבן כבר אינו שואל אם העסק אמיתי. להפך. הוא כועס על עצמו שלא השקיע יותר.
ויש כסף שאינו רוצה שיראו אותו
כאן הסיפור נעשה אפל יותר.
פושעים, מעלימי מס ומלביני הון נזקקו מאז ומתמיד לדרכים להזיז כסף, לטשטש את מקורו ולהחזירו למערכת כשהוא נראה לגיטימי. הרבה לפני הביטקוין היו חברות קש, חשבונות במדינות מקלט, קזינו, נדל״ן, זהב, אמנות, חשבוניות פיקטיביות ועסקאות סחר מנופחות.
הקריפטו הוסיף עוד מסלול. הוא אינו אנונימי לחלוטין כפי שנדמה — ברשתות ציבוריות רבות נשאר תיעוד ורשויות אכיפה כבר הצליחו לעקוב באמצעותו אחר סכומי עתק — אבל המהירות, הגלובליות והיכולת להעביר נכסים מחוץ למסלולים הבנקאיים הרגילים הפכו אותו לאטרקטיבי גם בעולם האפור.
וככל שהכסף מפוקפק יותר, כך בעליו עלול לוותר בעצמו על ההגנות שהיו מצילות אותו.
הוא אינו רוצה שהבנק ישאל מאיפה הגיע הכסף. הוא אינו רוצה רגולטור. הוא מעדיף שלא כל פרט יופיע בחוזה. לפעמים הוא אפילו אינו רוצה שרואה החשבון או עורך הדין שלו יידעו בדיוק מה נעשה.
ואז מגיע האיש המושלם.
עזוב את הבנק, הוא אומר. אני יודע להעביר. אני יודע להסתיר. אני מכיר אנשים. אני יודע איפה לפתוח חשבון. אני יודע איך להפוך את הכסף הזה לעוד הרבה יותר כסף.
והקורבן דווקא מרוצה. סוף־סוף פגש מישהו שמדבר בשפה שלו.
לפעמים הוא אפילו משוכנע שהוא עצמו הנוכל בסיפור.
וזו אולי המלכודת המתוחכמת מכולן: אדם המנסה לעקוף את המערכת מגלה שהמערכת היתה גם זו שהגנה עליו. מי שאינו רוצה להשאיר עקבות מתקשה מאוד כאשר הכסף נעלם. מי שהעביר מיליונים בעסקה שאינו רוצה להסביר לרשויות נמצא בעמדה בעייתית במיוחד כאשר הוא מגלה שהשותף שלו התאדה.
אבל אין צורך בכסף שחור כדי ליפול. גם כסף חוקי שהגיע לפתע עלול לסחרר. ירושה, אקזיט, זכייה, מכירת חברה או נכס יכולים לשנות בן לילה את תפיסת הכסף של אדם.
מי שחי ממשכורת יודע כמה קשה להרוויח מאה אלף שקל. מי שמצא את עצמו לפתע עם חמישה מיליון עלול להתחיל לחשוב שלהפוך אותם לעשרה הוא בסך הכול הצעד המתבקש הבא.
והנוכל מחכה בדיוק לרגע הזה.
הבינה המלאכותית הופכת עכשיו את המשחק למסוכן עוד יותר. אפשר לייצר סרטון של איש עסקים מפורסם הממליץ כביכול על השקעה, לשכפל קול של בן משפחה, להקים קבוצת ווטסאפ מלאה ב״משקיעים״ פיקטיביים ולהציג באתר חשבון שבו הרווחים עולים מדי יום. הכול נראה אמיתי להפליא — עד שמבקשים למשוך את הכסף.
הנוכל של פעם הגיע בחליפה עם תיק מסמכים. הנוכל של אתמול ישב במשרד מפואר. הנוכל של היום יכול לדבר אליך מתוך הטלפון בדמות אדם שמעולם לא היה קיים.
אבל הסיפור העתיק נשאר כשהיה.
ההונאה המושלמת מתרחשת כאשר שני אנשים נכנסים לחדר וכל אחד מהם משוכנע שהוא החכם, שהוא מכיר את הקיצור, שהוא מבין איך העולם באמת עובד — ובעיקר שהוא זה שעומד לעשות את הסיבוב על האחרים.
ואז הדלת נסגרת.
שניהם נכנסו כשהם בטוחים שהם הנוכלים.
רק אחד מהם יוצא עם הכסף.
והקורא הישר, זה שעובד, משלם מסים, אינו מחפש חשבון סודי ואינו מאמין שמישהו המציא במיוחד בשבילו מכונה שמכפילה כסף, יכול לסיים את הסיפור הזה בתחושה טובה להפליא:
טוב לי שאני לא כזה.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
