זה כבר עניין של שגרה: בריטניה נבחרת שוב ושוב את ראש ממשלתה כשברור שהבא אחריו יחטוף גורל דומה. הבעיות המבניות שאליה נקלעה בעיקר אנגליה מרסקת את הממלכה שוב ושוב והמצב רק מחמיר.
ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, הודיע היום על התפטרותו מתפקידו והכניס את המערכת הפוליטית הבריטית לסחרור נוסף. בהודעתו אמר כי הגיע למסקנה שטובת המדינה וטובת מפלגת הלייבור מחייבות העברת ההנהגה וכי יישאר בתפקיד עד להשלמת הליך בחירת מחליפו. ההודעה התקבלה לאחר שבועות של לחץ גובר בתוך מפלגת השלטון, ירידה חדה בפופולריות האישית שלו ותחושה גוברת בקרב בכירי הלייבור כי הממשלה מאבדת גובה במהירות.
מאחורי הקלעים התנהלו בימים האחרונים שיחות קדחתניות. שרים בכירים, חברי פרלמנט ופעילים מרכזיים הביעו חשש מהמשך השחיקה בסקרים ומהתחזקות כוחות פוליטיים יריבים. ככל שחלפו הימים, הלכה והתחזקה ההערכה כי סטארמר לא יוכל להוביל את הלייבור למערכת בחירות נוספת.
ההודעה שלו פתחה מיד את קרב הירושה. בלונדון כבר עוסקים פחות בשאלה מדוע סטארמר הולך ויותר בשאלה מי יחליף אותו. השם הבולט ביותר הוא אנדי ברנהאם, הנחשב כיום לאחד הפוליטיקאים הפופולריים ביותר במחנה המרכז־שמאל הבריטי. לצדו מוזכרים שמות נוספים, אך בשלב זה נדמה כי ברנהאם נמצא בעמדת זינוק טובה במיוחד.
אלא שבניגוד למה שנראה ממבט ראשון, הסיפור אינו קיר סטארמר.
הסיפור הוא בריטניה.
ההתפטרות הזו היא רק עוד תחנה בשרשרת בלתי נגמרת של חילופי הנהגה שהחלה עם משאל העם על הברקזיט והפכה את בריטניה ממודל של יציבות פוליטית למדינה שמחליפה ראשי ממשלה בקצב מסחרר.
עשור שלם של התפטרויות, הדחות ונפילות
מאז 2016 עברה בריטניה טלטלה פוליטית שכמעט אין לה אח ורע בעולם המערבי.
דייוויד קמרון
כהונה: מאי 2010 – יולי 2016
קמרון נכנס להיסטוריה כאדם שיזם את משאל העם על הברקזיט מתוך ביטחון שינצח בו. הוא רצה להשתיק את הוויכוחים בתוך מפלגתו ולהוכיח שהציבור הבריטי רוצה להישאר באיחוד האירופי.
הציבור חשב אחרת.
הניצחון של מחנה הברקזיט היה מכה אנושה למעמדו.
למחרת הודיע על התפטרותו.
משך כהונה: כ־6 שנים.
סיבת העזיבה: כישלון פוליטי היסטורי במשאל העם.
תרזה מיי
כהונה: יולי 2016 – יולי 2019
מיי ירשה מדינה מפולגת ומשימה כמעט בלתי אפשרית: לבצע את הברקזיט בלי להרוס את הכלכלה.
היא ניהלה משא ומתן ארוך ומפרך מול בריסל.
הביאה הסכמים.
הפסידה שוב ושוב בהצבעות בפרלמנט.
איבדה את סמכותה.
התפטרה.
משך כהונה: 3 שנים.
סיבת העזיבה: כישלון בהעברת הסכם הברקזיט.
בוריס ג’ונסון
כהונה: יולי 2019 – ספטמבר 2022
הגיע כהבטחה הגדולה של המחנה השמרני.
כריזמטי.
ססגוני.
לא צפוי.
הוביל את השלמת הברקזיט וזכה ברוב פרלמנטרי עצום.
אבל אז הגיעו שערוריות הקורונה.
התברר שבזמן שהציבור היה סגור בבתים, במעון ראש הממשלה נערכו מסיבות.
הזעם הציבורי היה עצום.
עשרות שרים התפטרו.
המפלגה מרדה.
והוא נאלץ ללכת.
משך כהונה: 3 שנים.
סיבת העזיבה: שערוריות ואובדן אמון.
ליז טראס
כהונה: ספטמבר 2022 – אוקטובר 2022
כהונתה הפכה לסמל הכאוס הבריטי.
היא הציגה תוכנית כלכלית אגרסיבית שכללה הורדות מסים גדולות ללא מקורות תקציביים.
השווקים נבהלו.
הליש”ט התרסקה.
שוק האג”ח הבריטי נכנס לפאניקה.
בנק אנגליה נאלץ לבצע פעולות חירום.
היא החזיקה מעמד 44 ימים בלבד.
משך כהונה: 44 ימים.
סיבת העזיבה: קריסה פיננסית ואובדן אמון מוחלט.
רישי סונאק
כהונה: אוקטובר 2022 – יולי 2024
סונאק הגיע כמבוגר האחראי.
הוא הצליח להרגיע חלק מהשווקים ולייצב את המערכת.
אבל הציבור כבר היה עייף.
הצמיחה הייתה חלשה.
יוקר המחיה נותר גבוה.
ההגירה המשיכה לשבור שיאים.
והשמרנים התרסקו בבחירות.
משך כהונה: כשנתיים.
סיבת העזיבה: תבוסה אלקטורלית.
קיר סטארמר
כהונה: יולי 2024 – יוני 2026
האיש שהבטיח להחזיר את היציבות.
האיש שהיה אמור לסיים את עידן הכאוס.
האיש שנבחר ברוב עצום.
אבל גם הוא גילה שהבעיות גדולות מכל ראש ממשלה.
הכלכלה המשיכה לדשדש.
מערכת הבריאות לא התאוששה.
ההגירה המשיכה להיות נושא נפיץ.
הציבור איבד אמון.
והוא מצטרף כעת לרשימת ראשי הממשלה שלא הצליחו לשרוד זמן רב.
הברקזיט: ההחלטה שממשיכה לרדוף את בריטניה
אי אפשר להבין את ההתפטרות של סטארמר בלי להבין את הצל הכבד שמטיל הברקזיט על כל תחום בחיים הבריטיים.
כאשר הבריטים הצביעו בעד יציאה מהאיחוד האירופי, הם קיבלו הבטחות גדולות:
עצמאות.
שליטה בגבולות.
צמיחה כלכלית.
חיזוק השירותים הציבוריים.
החזרת הכוח ללונדון.
עשור לאחר מכן, רבים בבריטניה מתקשים להצביע על הישגים ברורים המצדיקים את המחיר.
הסחר עם אירופה הסתבך.
הבירוקרטיה גדלה.
חברות רבות העבירו פעילות ליבשת.
השקעות זרות פחתו.
ומעמדה של לונדון כמרכז הפיננסי הבלתי מעורער של אירופה נשחק.
ההגירה: ההבטחה הגדולה שלא מומשה
אחד הטיעונים המרכזיים בעד הברקזיט היה השליטה בגבולות.
אלא שבפועל, מספר המהגרים שנכנסו לבריטניה בשנים האחרונות הגיע לרמות שיא.
פחות מהגרים מאירופה.
יותר מהגרים מאסיה, אפריקה והמזרח התיכון.
התוצאה היא תחושת תסכול עמוקה אצל חלק גדול מהציבור.
בריחת ההון
בשנים האחרונות מתרחש תהליך איטי אך עקבי של מעבר השקעות, מטות עסקיים ופעילות פיננסית אל מחוץ לבריטניה.
לא מדובר בקריסה.
לא מדובר בפאניקה.
אבל מדובר בשחיקה.
וכאשר השחיקה נמשכת עשור, היא הופכת לבעיה אסטרטגית.
מערכת הבריאות במשבר
שירות הבריאות הלאומי הבריטי, שהיה במשך עשרות שנים מקור לגאווה לאומית, מתמודד עם עומסים כבדים.
מחסור ברופאים.
מחסור באחיות.
זמני המתנה ארוכים.
בתי חולים עמוסים.
ומערכת שמתקשה לעמוד בביקוש.
משבר הדיור
דור שלם של צעירים בריטים מגלה שהחלום לרכוש דירה הולך ומתרחק.
מחירי הנדל”ן גבוהים.
שכר הדירה מטפס.
והפערים החברתיים גדלים.
הימין הפופוליסטי מרוויח
כל משבר כזה מייצר הזדמנות פוליטית.
מפלגות ימין פופוליסטיות ממשיכות להתחזק.
הן תוקפות את ההגירה.
את האליטות.
את המפלגות המסורתיות.
ואת מה שהן מציגות ככישלון מוחלט של המערכת הפוליטית הבריטית.
ומה עכשיו?
ראש הממשלה הבא יקבל לידיו מדינה שאינה קורסת, אך בהחלט מתקשה למצוא כיוון.
בריטניה עדיין אחת הכלכלות הגדולות בעולם.
עדיין מעצמה גרעינית.
עדיין מרכז פיננסי עצום.
עדיין חברה קבועה במועצת הביטחון.
אבל יותר ויותר בריטים שואלים את עצמם שאלה פשוטה:
אם שישה ראשי ממשלה נפלו בזה אחר זה בתוך עשור – אולי הבעיה אינה בראש הממשלה.
אולי הבעיה עמוקה הרבה יותר.
ייתכן שההתפטרות של קיר סטארמר אינה סוף סיפור.
ייתכן שהיא רק עוד פרק במשבר הבריטי הגדול שנמשך מאז אותו יום גורלי שבו החליטה הממלכה המאוחדת לעזוב את האיחוד האירופי – ועדיין לא הצליחה למצוא את דרכה החדשה בעולם.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
