שליחו של הנשיא טראמפ טום ברק חושף כי חוסר התיאום סביב הפצצת בסיס אבו א־דוהור יצר סכנה ממשית להתנגשות צבאית בין ישראל לטורקיה. וושינגטון מגדירה את הפעולה הישראלית “הסלמה מיותרת” ופועלת להידוק מנגנון למניעת חיכוך; ישראל: מנענו פריסת כוחות טורקיים שהייתה מאיימת על ביטחוננו; אנקרה דוחה את ההסבר ותוקפת את נתניהו.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
ישראל וטורקיה היו השבוע קרובות באופן מסוכן לעימות צבאי ישיר בעקבות התקיפה הישראלית בבסיס חיל האוויר אבו א־דוהור בצפון־מערב סוריה. שליחו המיוחד של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לסוריה ושגריר ארצות הברית בטורקיה, טום ברק, אומר כי חוסר התיאום סביב הפעולה הישראלית יצר סיכון ממשי לתגובה טורקית ולהידרדרות שאיש מהצדדים לא התכוון אליה. בראיון ל־i24NEWS הגדיר ברק את המצב במילים חדות: הצדדים היו “צעד אחד” מעימות צבאי ישיר.
התקיפה בוצעה ביום שלישי נגד בסיס אבו א־דוהור, סמוך לחלב וכ־70 קילומטרים מהגבול הטורקי. על פי הדיווחים מסוריה, שמונה תקיפות אוויריות פגעו במסלול ובמתקני אחסון בבסיס ולא דווח על נפגעים. מדובר בבסיס שאינו פעיל באופן מלא כשדה תעופה צבאי זה יותר מעשור, אולם הוא קיבל מחדש חשיבות על רקע הידוק שיתוף הפעולה הביטחוני בין ממשלתו של נשיא סוריה אחמד א־שרע לבין טורקיה.
ברק הסביר כי הבעיה החמורה לא הייתה רק בעצם ההפצצה אלא בכך שטורקיה הופתעה ממנה. אנקרה לא קיבלה התרעה מספקת על הפעולה ולא ידעה לאן מועדות פני המטוסים הישראליים ומה בכוונתם לתקוף. לדבריו, במצב כזה הטורקים יכלו באופן סביר להיערך לתגובה צבאית משלהם. מכאן ועד למפגש מסוכן בין כוחות ישראליים וטורקיים המרחק עלול היה להיות קצר מאוד.
הממשל האמריקני אינו מסתיר את מורת רוחו. ברק הגדיר את הפעולה הישראלית “הסלמה מיותרת” והבהיר כי האירוע ממחיש את הצורך במערכת תיאום יעילה בהרבה בין ישראל, טורקיה וסוריה. ארצות הברית פועלת כעת לחיזוק מנגנון שיתוף המידע ומניעת החיכוך בין שלוש המדינות, כדי למנוע מצב שבו פעולה של צד אחד תתפרש אצל הצד האחר כהתקפה ותגרור תגובת שרשרת צבאית.
ישראל אינה מתכחשת עוד לאחריותה לפעולה ומציגה הסבר ביטחוני ברור. לשכת ראש הממשלה הודיעה כי סוריה עמדה, לטענת ישראל, להפר את הסטטוס־קוו הביטחוני באמצעות מתן אפשרות לכוחות טורקיים להתפרס בבסיס אבו א־דוהור. מבחינת ישראל, נוכחות צבאית טורקית במקום עלולה הייתה ליצור איום חדש ולהגביל בעתיד את חופש הפעולה הישראלי בסוריה, ולכן הוחלט לפעול לפני שההתבססות תהפוך לעובדה מוגמרת.
טורקיה דוחה בתוקף את ההסבר הישראלי. משרד החוץ באנקרה הגדיר את הטענות הישראליות בלתי מתקבלות וטען כי הן משמשות להצדקת פעולות הפוגעות בריבונות הסורית. הטורקים מדגישים כי שיתוף הפעולה שלהם עם דמשק נועד לחזק את היציבות, לבנות מחדש את מוסדות המדינה ולסייע לצבא הסורי, ולא להקים תשתית צבאית שמטרתה לאיים על ישראל.
אנקרה אף לקחה את העימות צעד נוסף קדימה וקשרה אותו ישירות לפוליטיקה הישראלית. בהודעה הטורקית הואשם ראש הממשלה בנימין נתניהו בניהול מדיניות “התפשטותית ומערערת יציבות” לקראת הבחירות בישראל. מדובר כמובן בטענה טורקית בעלת אינטרס ברור ולא בעובדה מוכחת באשר למניעיו של נתניהו, אבל היא מצטרפת לשאלות הנשמעות גם בארצות הברית באשר לעיתוי הפעולה ולמידת הסיכון שישראל מוכנה לקחת בתקופה פוליטית רגישה.
גם בקרב גורמים אמריקניים עלתה שאלת הבחירות בישראל. על פי דיווח של Axios, בוושינגטון תוהים אם הבחירות הקרבות נמצאות ברקע לקבלת ההחלטות בירושלים. אין ראיה לכך שהתקיפה באבו א־דוהור בוצעה משיקול אלקטורלי, אולם עצם העלאת האפשרות בידי גורמים אמריקניים מלמדת על חשד גובר באשר למידת ההפרדה בין המדיניות הביטחונית הישראלית לבין המציאות הפוליטית הפנימית.
המצב הפוליטי של נתניהו מוסיף אפוא שכבה רגישה לסיפור. ישראל נמצאת בתקופה של מאבק פוליטי מחריף לקראת הבחירות, ונתניהו ממשיך להציג את יכולתו לעמוד מול האיומים האזוריים כאחד הנכסים המרכזיים שלו. מכאן ועד לקביעה שהוא יוזם הסלמות לצרכים פוליטיים הדרך ארוכה, אך יהיה נאיבי להתייחס למדיניות הביטחונית כאילו היא מתקיימת בחלל סטרילי לחלוטין מהפוליטיקה, בוודאי כאשר השאלה עולה גם מחוץ לישראל.
מאחורי האירוע הנקודתי מתנהל מאבק גדול בהרבה על השליטה וההשפעה בסוריה שלאחר אסד. טורקיה הפכה לפטרונית מרכזית של השלטון החדש בדמשק ומסייעת לסורים באימונים, בבניית יכולות ובשיקום המדינה. מבחינת אנקרה מדובר בהזדמנות היסטורית לעצב את סוריה החדשה ולהבטיח בגבולה הדרומי מדינה ידידותית הנשענת עליה. מבחינת ישראל, אותה התפתחות בדיוק עלולה ליצור איום אסטרטגי חדש מצפון.
החשש הישראלי מתמקד לא רק בחיילים טורקים אלא גם באפשרות להצבת מערכות מכ”ם והגנה אווירית וביצירת תשתית צבאית טורקית קבועה בסוריה. במשך שנים נהנה חיל האוויר מחופש פעולה נרחב יחסית בשמי המדינה ופעל נגד ההתבססות האיראנית, משלוחי נשק ואיומים אחרים. נוכחות טורקית משמעותית עלולה לשנות את כללי המשחק ולהפוך כל פעולה ישראלית עתידית למסוכנת ומורכבת בהרבה.
אלא שטורקיה אינה איראן וגם אינה מיליציה מקומית. היא מעצמה אזורית, מחזיקה באחד הצבאות הגדולים בנאט”ו, בחיל אוויר משמעותי והיא חברה בברית הצפון־אטלנטית. היא גם שחקנית שטראמפ מייחס לה חשיבות רבה בסוריה ובמערך האזורי החדש שהוא מנסה לבנות. לכן תקיפה ישראלית המכוונת למנוע התבססות טורקית אינה דומה לעוד פעולה נגד מחסן נשק איראני. טעות אחת עלולה להביא שתי מדינות בעלות עוצמה צבאית משמעותית לעימות שאיש אינו יודע כיצד יסתיים.
מבחינת ישראל קיימת כאן דילמה ביטחונית אמיתית. המתנה עד שטורקיה תתבסס צבאית בסוריה עלולה להעמיד את ישראל בעתיד בפני עובדות שיהיה קשה מאוד לשנותן. בסיס שבו כבר נמצאים חיילים טורקים ומערכות טורקיות אינו יעד שאפשר להפציץ בלי להסתכן במלחמה. מנגד, ניסיון ישראלי למנוע בכוח כל דריסת רגל טורקית עלול לייצר בעצמו את האיום שממנו ישראל מבקשת להימנע.
ממשל טראמפ מבקש לעצור את ההתנגשות הזאת לפני שתצא משליטה. וושינגטון רוצה בסוריה יציבה, מעוניינת ביחסים תקינים עם טורקיה ואינה רוצה לראות את ישראל וצבאו של ארדואן מחליפים אש מעל שטחה של מדינה שלישית. מבחינת האמריקנים, התקיפה באבו א־דוהור הייתה אות אזהרה לכך שהמנגנונים הקיימים אינם מספיקים וכי היריבות הישראלית־טורקית עלולה להפוך בתוך דקות ממאבק אסטרטגי לעימות צבאי.
הפעם זה נגמר בשמונה תקיפות, נזק למסלול ולמתקנים, חילופי האשמות חריפים ומשבר מדיני — ללא הרוגים וללא התנגשות בין חילות האוויר. אבל האזהרה של טום ברק אינה משתמעת לשתי פנים: ישראל וטורקיה התקרבו יותר מדי לקו שאחריו כבר קשה לשלוט באירועים.
ובוושינגטון מבינים שבפעם הבאה מוטב שלא לסמוך על המזל.
״עניין מרכזי״ — חדשות וסקופים מאז 1999.
