אחרי ההודעה הבוטה נגד טראמפ כי איומיו מגוחכים וכי הורמוז יפתח רק כשמשמרות המהפכה יחליטו שבאו על סיפוקם מגיעה הקצנה: איראן לוחצת על שני השערים הימיים המרכזיים בעולם: החות׳ים מאיימים לחנוק גם את באב אל־מנדב. האיום הכלכלי הוא ממשי כלפי מצרים וגם כלפי ישראל.
בעוד מצר הורמוז כמעט משותק, החות׳ים בתימן מאיימים להרחיב את המערכה גם לבאב אל־מנדב — השער הדרומי של הים האדום ואחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם. אם האיום יתממש וחברות הספנות יתחילו לברוח מהאזור, העולם עלול להתמודד לראשונה עם שיבוש משמעותי בו־זמנית בשני צווארי הבקבוק הימיים החשובים של המזרח התיכון. המשמעות עלולה להגיע במהירות ממחירי הנפט וההובלה ועד למכוניות, מוצרי החשמל, המזון וכרטיסי הטיסה.
מאת רמי יצהר
המערכה שמנהלת איראן מול ארצות הברית ובעלות בריתה מקבלת ממד כלכלי עולמי מסוכן במיוחד. בעוד טהרן משתמשת במצר הורמוז כקלף מיקוח מרכזי מול וושינגטון, החות׳ים בתימן מגבירים את האיום על באב אל־מנדב ומאותתים כי ביכולתם להפוך גם את הכניסה הדרומית לים האדום לאזור שחברות ספנות יחששו להיכנס אליו. המשמעות היא לחץ אפשרי על שני קצותיה של מערכת הסחר והאנרגיה המזרח־תיכונית בעת ובעונה אחת.
החות׳ים אינם צריכים לכבוש את באב אל־מנדב וגם לא להציב מחסום פיזי לרוחבו. הניסיון מהשנים האחרונות לימד כי די בשיגור טילים וכלי טיס בלתי מאוישים, בפגיעה מזדמנת באונייה ובכמה אירועים שבהם צוותים נהרגים או נפצעים כדי לגרום לחברות הביטוח להעלות את תעריפיהן ולחברות הספנות לשנות מסלול. מבחינת הסחר העולמי, מצר שאפשר לעבור בו מבחינה פיזית אך בעלי האוניות מפחדים להיכנס אליו עלול להפוך כמעט לסגור.
באב אל־מנדב הוא אחד המקומות הקטנים ביותר על המפה בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על הכלכלה העולמית. המצר, הנמצא בין תימן לבין ג׳יבוטי ואריתריאה, מחבר את מפרץ עדן והאוקיינוס ההודי עם הים האדום. אונייה היוצאת מסין, יפן, דרום קוריאה, הודו או סינגפור ומבקשת להגיע לאירופה בדרך הקצרה עוברת בדרך כלל בבאב אל־מנדב, ממשיכה צפונה לאורך הים האדום וחוצה את תעלת סואץ אל הים התיכון.
אם הדרך הזאת נעשית מסוכנת מדי, קיימת חלופה — אבל היא יקרה מאוד. האונייה צריכה להמשיך דרומה ולהקיף את יבשת אפריקה דרך כף התקווה הטובה. המסע מתארך באלפי קילומטרים ובימים רבים של הפלגה. האונייה צורכת יותר דלק, הצוות נמצא זמן רב יותר בים, החברה מסוגלת לבצע פחות הפלגות בשנה והמטען מגיע ליעדו באיחור. כאשר מדובר באונייה אחת, זו הוצאה נוספת. כאשר מאות אוניות עושות זאת, זו כבר התייקרות של מערכת הסחר כולה.
זו בדיוק הסיבה שהחות׳ים אינם חייבים להטביע עשרות אוניות כדי להשיג הישג אסטרטגי. בעל אונייה השווה מאה מיליון דולר ומובילה מטען בשווי עשרות מיליונים נוספים אינו שואל מי צודק במלחמה. הוא שואל כמה עולה הביטוח, מה הסיכוי לפגיעה וכמה יעלה לו המעקף. אם התשובה הכלכלית אומרת שכדאי להקיף את אפריקה, האונייה פשוט לא תגיע לבאב אל־מנדב. הטיל החות׳י אינו חייב להטביע אותה; מספיק שהוא ישכנע אותה להתרחק.
הפעם הסכנה גדולה במיוחד משום שהאיום בים האדום מתרחש במקביל למשבר במצר הורמוז. זהו השינוי הגדול לעומת סבבי העימות הקודמים עם החות׳ים. הורמוז הוא השער הימי של המפרץ הפרסי ודרכו עובר חלק עצום מיצוא הנפט והגז של מדינות האזור. באב אל־מנדב הוא השער הדרומי של הים האדום והדרך לתעלת סואץ. כאשר שני המעברים נמצאים תחת לחץ בו־זמנית, לא מדובר עוד בבעיה מקומית של תימן או איראן אלא באיום על חלק מרכזי ממערכת הסחר והאנרגיה העולמית.
המשוואה הגיאוגרפית פשוטה ומפחידה. במזרח נמצא מצר הורמוז, במערב באב אל־מנדב, וביניהם נמצאים המפרץ הפרסי, סעודיה, הים האדום ותעלת סואץ. אם היציאה מהמפרץ נפגעת מצד אחד והדרך לים האדום ולסואץ הופכת מסוכנת מן הצד האחר, נוצר לחץ על שרשרת שלמה שדרכה עוברים נפט, גז, מכולות, מכוניות, מוצרי אלקטרוניקה, חומרי גלם ומזון.
חשוב עם זאת לדייק בתיאור הקשר בין איראן לחות׳ים. המיליציה התימנית אינה יחידה בצבא האיראני ואין בסיס להניח שכל פעולה שלה נעשית בעקבות פקודה ישירה מטהרן. לחות׳ים הנהגה מקומית, סדר יום תימני ואינטרסים עצמאיים. עם זאת, איראן סיפקה במשך שנים תמיכה שסייעה לבניית יכולותיהם בתחומי הטילים, כלי הטיס הבלתי מאוישים והלחימה הימית, והחות׳ים הם מרכיב מרכזי במערך האזורי המזוהה עם טהרן.
מבחינת איראן, עצם קיומה של היכולת החות׳ית מעניק לה יתרון אסטרטגי. ארצות הברית יכולה להפעיל לחץ באמצעות הצי, סנקציות כלכליות, הגבלות על יצוא הנפט ופגיעה ביכולת הסחר האיראנית. מנגד, איראן ובעלות בריתה מסוגלות להגדיל את מחיר העימות באמצעות יצירת חוסר ודאות בנתיבי הסחר שבהם תלויים גם יריביה וגם מדינות שאינן מעורבות ישירות במלחמה. המסר הוא שאם הכלכלה האיראנית נחנקת, גם הכלכלה העולמית אינה יכולה להניח שהכול ימשיך להתנהל כרגיל.
המדינה הראשונה שמבינה היטב את משמעות הסכנה היא סין. בייג׳ינג תלויה ביבוא כמויות עצומות של אנרגיה והמזרח התיכון הוא אחד ממקורות האספקה החשובים שלה. כאשר הורמוז ובאב אל־מנדב נמצאים שניהם תחת איום, חברות ספנות ואנרגיה סיניות נאלצות לבחון מסלולים חלופיים, להעביר מטענים בין אוניות מחוץ לאזורים המסוכנים ולשלם יותר עבור הובלה וביטוח. כל פעולה כזאת מוסיפה עלויות למערכת.
החשיבות של סין אינה מסתיימת בנפט שהיא צורכת. סין היא גם אחד ממרכזי הייצור הגדולים בעולם. כאשר האנרגיה וההובלה מתייקרות שם, ההתייקרות יכולה להיכנס בהדרגה למחיריהם של מוצרים המיוצאים ממנה. טלפון, מחשב, מכונית, מקרר או מכונת כביסה המיוצרים באסיה אינם מגיעים לחנויות בכוחות עצמם. מישהו צריך להוביל אותם, ומחיר ההובלה הוא חלק מהמחיר שמשלם לבסוף הצרכן.
יפן חשופה אף יותר. היא תלויה במידה רבה מאוד ביבוא אנרגיה והמזרח התיכון הוא מקור מרכזי לנפט שלה. מבחינת טוקיו, האפשרות ששני מעברים אסטרטגיים יהיו משובשים בעת ובעונה אחת היא תרחיש המחייב שינוי של שרשרות אספקה והגדלת מלאים. מסלול הפלגה שמתארך בשבוע או שבועיים פירושו שהנפט נמצא זמן רב יותר בדרך, שנדרשות יותר מכליות כדי להעביר אותה כמות ושמחיר ההובלה עולה גם בלי שחבית אחת נעלמה מן השוק.
מצרים עלולה להיות אחת הנפגעות הגדולות ביותר מהסלמה בבאב אל־מנדב. תעלת סואץ היא מקור חשוב להכנסות במטבע זר עבור קהיר, אך התעלה תלויה בתנועה המגיעה מדרום דרך הים האדום. אונייה מאסיה שמחליטה להקיף את אפריקה פשוט אינה מגיעה לסואץ. לכן כל ירידה משמעותית בתנועה בבאב אל־מנדב יכולה להפוך במהירות לירידה במספר האוניות החוצות את התעלה ולפגיעה נוספת בכלכלה המצרית.
גם מבחינת ישראל מדובר בנקודת תורפה אסטרטגית. כל אונייה המבקשת להגיע לנמל אילת מן האוקיינוס ההודי חייבת לעבור באזור באב אל־מנדב. פעילות חות׳ית אינטנסיבית יכולה לכן לפגוע ישירות בכדאיות המסחר דרך אילת. אבל הפגיעה האפשרית בישראל רחבה הרבה יותר, משום שגם מוצרים המגיעים לנמלי חיפה ואשדוד מושפעים ממחירי ההובלה העולמיים ומזמינות האוניות.
כאשר חברות ספנות נאלצות להקיף את אפריקה, ההתייקרות יכולה לחלחל בהדרגה למכוניות המיוצרות באסיה, טלפונים ומחשבים, מכשירי חשמל, בגדים, חלקי חילוף, חומרי גלם ומוצרי מזון. לא כל מוצר יתייקר מיד ולא באותו שיעור, אבל ככל שהמשבר מתארך, עלויות ההובלה הופכות לחלק בלתי נפרד ממחיר היבוא.
לכך מתווסף מרכיב שרוב הצרכנים כמעט אינם רואים: הביטוח הימי. אונייה מסחרית זקוקה לביטוח, וכאשר אזור מוגדר מסוכן חברות הביטוח דורשות תוספת עבור הכניסה אליו. ככל שהסיכון עולה, התשלום גדל. כך גם אונייה שלא נפגעה מעולם מטיל יכולה לשלם את מחיר המלחמה בכל פעם שהיא נכנסת לאזור. במובן הזה החות׳ים מסוגלים להטיל מעין מס מלחמה על הסחר בלי להשתלט בפועל על אף אונייה.
ההשפעה על שוק האנרגיה מורכבת עוד יותר. הורמוז חשוב משום שכמויות עצומות של נפט וגז יוצאות דרכו מן המפרץ, ואילו באב אל־מנדב חשוב כחלק מהדרך הקצרה המחברת בין האוקיינוס ההודי, הים האדום, תעלת סואץ והים התיכון. כאשר הדרך מתארכת, כל מכלית מסוגלת לבצע פחות מסעות בתקופה נתונה. המשמעות היא שנדרשות יותר מכליות כדי להעביר אותה כמות נפט, ולכן מחירי ההובלה יכולים לזנק גם בלי שנפגעה באר נפט אחת.
מכאן הדרך לאינפלציה קצרה יחסית. נפט יקר יותר מעלה את מחיר הדלק. הובלה ימית יקרה יותר מעלה את מחיר היבוא. חברות תעופה משלמות יותר עבור דלק סילוני, משאיות משלמות יותר עבור סולר ויצרנים משלמים יותר עבור חומרי גלם ואנרגיה. אם התהליך נמשך חודשים ולא ימים, בנקים מרכזיים עלולים לגלות שהאינפלציה שהם ניסו לרסן חוזרת דרך הדלת האחורית של המזרח התיכון.
לכן תרחיש האימים אינו בהכרח הודעה דרמטית של החות׳ים כי ״באב אל־מנדב נסגר״. התרחיש המסוכן באמת הוא תהליך הדרגתי שבו עוד חברת ספנות מודיעה שהיא מפסיקה לעבור, עוד חברת ביטוח מעלה את המחיר, עוד בעל אונייה מעדיף להקיף את אפריקה ועוד מכלית נגרעת למעשה מהמסלול הקצר. בשלב מסוים המצר יכול להישאר פתוח על המפה אבל להיות כמעט סגור מבחינה מסחרית.
וזה גם המדד שכדאי לעקוב אחריו בימים הקרובים. לא מספר האיומים שמשמיעים החות׳ים, לא מספר ההודעות שמפרסמת איראן ולא מספר ההבטחות האמריקניות לשמירת חופש השיט, אלא מספר האוניות שבאמת ממשיכות להיכנס לבאב אל־מנדב. חברות הספנות הן שיכריעו בפועל אם הנתיב נשאר פתוח.
אם התנועה תישאר יציבה, האיום החות׳י לא הצליח להשבית את המעבר. אם מספר האוניות יתחיל לצנוח, מחירי הביטוח יזנקו וצי הסוחר העולמי יופנה בהמוניו סביב אפריקה, החות׳ים ישיגו חלק גדול ממטרתם בלי צורך להשתלט על המצר ובלי לנצח אף צי מערבי בקרב.
וכאן נמצא האיום האסטרטגי הגדול של המערכה הנוכחית: איראן ובעלות בריתה אינן חייבות להביס את הצי האמריקני כדי לגרום נזק עצום לכלכלה העולמית. הן צריכות רק ליצור מספיק פחד וחוסר ודאות בשני המקומות הנכונים על המפה.
הורמוז מצד אחד, באב אל־מנדב מצד שני — ובאמצע עולם שלם שתלוי בכך שהאוניות ימשיכו לשוט.
״עניין מרכזי״ — חדשות, סקופים, פרשנות ותובנות מאז 1999, למיליון וחצי קוראים.
Inyan Merkazi www.news-israel.net ״עניין מרכזי״
