דרמה חסרת תקדים במאבק על האחריות למחדל 7 באוקטובר: ראש השב״כ לשעבר רונן בר הגיש היום (רביעי) תביעת דיבה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעקבות האשמותיו כי בר ביצע ״פשעים״ והסתיר מידע על הסכנה שקדמה למתקפת חמאס. בר טוען כי המציאות הייתה הפוכה: הוא התריע שוב ושוב מפני התעצמות הסכנה, הזהיר מפני כרסום בהרתעה, הציע לפגוע בהנהגת חמאס, אך נתניהו המשיך במדיניות ההכלה. כעת הוא דורש לחשוף מסמכים ביטחוניים ומצהיר: ״בהיעדר ועדת חקירה ממלכתית — האמת תתברר בבית המשפט״.
התביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עורכי הדין ראובן בכר, יורם בונן ודורון קול ממשרד פישר, עשויה להפוך את ההליך המשפטי לזירה מרכזית בבירור אחד הנושאים הטעונים ביותר בתולדות המדינה: מה ידעו ראשי מערכת הביטחון והדרג המדיני לפני מתקפת 7 באוקטובר, מתי ידעו, אילו התרעות הועברו ומה נעשה בעקבותיהן.
על פי כתב התביעה, כבר בחודשים שקדמו למתקפה התריע בר בפני נתניהו מפני הסלמה ביטחונית רב־זירתית, ובמיוחד מפני הסכנה הנשקפת מרצועת עזה. ההתרעות נמסרו סביב הרמדאן וחגי האביב של 2023, ובהמשך בחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר, ככל שהתקרבו חגי תשרי.
בר טוען כי התנגד לתפיסה שלפיה חמאס מורתע ואינו מעוניין בעימות נרחב עם ישראל. לדבריו, הוא הציג תמונת מצב חמורה בהרבה, שלפיה מנהיג חמאס ברצועה, יחיא סינוואר, עבר תהליך הקצנה והפך לדמות בעלת תפיסת עולם משיחית, המוכנה להסתכן בעימות רחב היקף.
לפי גרסתו, לא הסתפק בהתרעות מילוליות. הוא הציג בפני הדרג המדיני אפשרויות מבצעיות לפגיעה בבכירי חמאס והמלצות נוספות שנועדו לשנות את המציאות הביטחונית. אלא שלטענתו, ההצעות לא אושרו, והמדיניות שננקטה בפועל המשיכה להתבסס על הכלה ועל ההנחה שניתן לשמר שקט יחסי באמצעות הרתעה והסדרים.
ציר מרכזי נוסף בתביעה נוגע ללילה שבין 6 ל־7 באוקטובר. בר דוחה את הטענות שלפיהן ידע על מתקפה צפויה והסתיר את המידע מראש הממשלה. לגרסתו, המידע שהצטבר בשירות הועבר לגורמים הרלוונטיים, והוא מבקש שהמסמכים והתיעוד המקורי ייחשפו כדי לאפשר בחינה של השתלשלות האירועים.
אחת הטענות המשמעותיות ביותר בתביעה היא שכבר בשעה 03:03 בליל המתקפה הפיץ השב״כ התרעה לגופי הביטחון על פעילות חריגה ואפשרות לכוונות התקפיות של חמאס. בהמשך, לפי בר, ניתנה הנחיה לעדכן את מזכירו הצבאי של נתניהו, אבי גיל. בר טוען כי ההחלטה מתועדת ביומן המבצעי של השירות.
בר מוסיף כי בניגוד לראשי הממשלה בנט ולפיד, שעמם יכול היה לדבר ישירות, נתניהו לא מסר לו מספר טלפון אישי להתקשרות, והקשר התנהל באמצעות המזכיר הצבאי וראש הסגל. לדבריו, גם עובדה זו רלוונטית לבחינת הטענות על אי־עדכון ראש הממשלה.
במקביל, בר אינו מתנער מאחריותו האישית. הוא מודה כי השב״כ כשל בהשגת המודיעין שהיה דרוש כדי לחשוף את המתקפה ואת עיתויה. ״כמי שעמד בראש השירות, אני נושא באחריות לכך ששב״כ כשל בחלקו במתן המודיעין הנדרש על מתקפת 7 באוקטובר ועיתויה״, כתב. הוא קשר את עזיבתו לתחושת האחריות למחדל, אף שהודעתו על סיום תפקידו באה לאחר החלטת הממשלה לפטרו.
התביעה כוללת גם דרישה לחשוף את יומני הפגישות של נתניהו, את הפרוטוקולים ואת ההתרעות שהועברו אליו. עורכי דינו של בר נערכים לאפשרות שנתניהו יטען לחסינות, ולצורך להתמודד עם מגבלות ביטחוניות על חשיפת מסמכים מסווגים.
ההליך עשוי להעמיד לבחינה משפטית את גרסאותיהם הסותרות של ראש הממשלה וראש השב״כ לשעבר, אך עצם הגשת התביעה אינה מוכיחה את טענותיו של בר. השאלות המרכזיות יהיו אילו התרעות נמסרו בפועל, מה הייתה מידת חומרתן, כיצד הובנו בזמן אמת ומה היו ההחלטות שהתקבלו בעקבותיהן.
בר מסכם את המהלך באמירה נוקבת: ״בהיעדר ועדת חקירה ממלכתית — האמת תתברר בבית המשפט. מעט מן האור יסלק הרבה מן החושך״.
שלוש שנים לאחר האסון, המאבק על האחריות ל־7 באוקטובר עובר גם לאולם בית המשפט. אם יתאפשר גילוי משמעותי של המסמכים, הציבור עשוי להיחשף לתיעוד שיסייע להבחין בין התרעות שניתנו, הערכות שהתבדו והחלטות שהתקבלו בדרג המדיני והביטחוני. עם זאת, תביעת דיבה אינה תחליף לחקירה ממלכתית כוללת של המחדל.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שחשוב לדעת עליה.
