בתחילת השבוע נמסר כי מספר החולים שחזרו מאומן עבר את ה-1,400. דומה שזו מלחמה אבודה. אנשי אמונה דנים נפשם בכפם וכשמתברר להם מה חוללו לעצמם – זה מאוחר מדי. פרופ' גליה רהב, מנהלת המחלקה למניעת זיהומים בבי"ח שיבא, היא כנראה היחידה מקרב בכירי בתי החולים הישראליים שאינה מטשטשת את המציאות ומודה: אנשים מתים כי אין מספיק מיטות ובעיקר חסרים צוותים מיומנים המסוגלים לטפל במורדמים.
להב מודה שלא אחת פרצה בבכי למראה המצב בשטח היא מרגישה כדון קישוט הלוחם לבדו מול כוחות גדולים ואטומים שלא באמת איכפת להם מגורלם של חולי קורונה. עד כה נהרגו מקורונה בישראל יותר מ-7,330 בני אדם. לדבריה: "התמותה כעת מקורונה היא בלתי נסבלת וקשה מאוד. אין מספיק מיטות טיפול נמרץ לחולי הקורונה המונשמים. קוראים לי להרבה ייעוצים, ובחלק ממחלקות הקורונה בבתי החולים לא מספיק יודעים לטפל בחולים מונשמים. חולים שלא קיבלו את הסיכוי לחיות, מתים כי אין מספיק מיטות וצוות לטיפול נמרץ. אני רואה את זה בהרבה בתי חולים. כואב הלב".
פרופ' רהב משמשת גם כיו"ר האיגוד למחלות זיהומיות בהסתדרות הרפואית. לדבריה, "70-60% מהחולים קשה אינם מחוסנים, אבל במחלקות לטיפול נמרץ רוצים קודם לטפל בחולים הצעירים יותר שרובם לא מחוסנים – ובחלק מהמקרים הם תופסים את המקומות של החולים שהתחסנו, שהם הרבה יותר מבוגרים, וזה מקומם מאוד".
העדות האמיצה של פרופ' רהב מחזקת את העדויות שנחשפו ב"ישראל היום" ב־2 בספטמבר, שכללו אזהרות חמורות של רופאים בכירים בבתי החולים הציבוריים על איכות הטיפול בחולי הקורונה במצב קשה, שהולכת ויורדת. בחלק מבתי החולים המצב כבר הגיע לאי־ספיקה קשה, שבעקבותיה הטיפול בחולים הרבה פחות מסביר, בשל שחיקה של צוות הרופאים והאחיות שלא מצליחים לתת טיפול רפואי הולם לחולים קשה.
מנהל מחלקה באחד מבתי החולים הממשלתיים הגדולים אמר אז ל"ישראל היום" כ למחלקות הקורונה ברוב בתי החולים מצוותים, בעיקר בתורנויות הלילה ובסופי השבוע, "רופאים ואחיות לא מיומנים, שלא יודעים לטפל בחולים קשה ובמונשמים. חלק מהצוותים ברוב מחלקות הקורונה לא מסוגלים להתמודד עם המצבים הקשים מאוד של החולים קשה, ולא יודעים להתמודד עם חולים מונשמים. זו גם סכנת נפשות לחולים, וגם הרופאים יוצאים מהתורנויות שבורים ומרוסקים לגמרי".
המסקנה ברורה: האחריות האמיתית רובצת לפתחו של הפרט. מי שאינו נזהר, אינו שומר על כללי הריחוק, לוקח סיכון ממשי על חייו. בגלל הלחץ והמחסור במיטות ובצוותים הבחינה היא אינדיבידואלית וכשההחלטה היא למי לתת מיטה שמתפנה המבוגר ביותר במחלקה הוא שנשלח למות.
עניין מרכזי
