שלוש שנים חלפו מאז אסון 7 באוקטובר, והתוצאה האסטרטגית קשה לעיכול: חמאס ספג מכות צבאיות אדירות אך עדיין שולט ברוב השטח בעזה שבו מרוכזת האוכלוסייה; חיזבאללה נחלש קשות אך מסרב להתפרק מנשקו; החות׳ים לא הוכרעו ואף השתלטו לאחרונה על שטחים אסטרטגיים לאורך הים האדום; ואיראן, לאחר מלחמה ישירה עם ישראל וארצות הברית, ממשיכה להפעיל לחץ אזורי באמצעות טילים, מל״טים, שלוחות חמושות ופגיעה בנתיבי הסחר והאנרגיה.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
ב־7 באוקטובר 2023 חדרו מחבלי חמאס ליישובי הדרום, רצחו כ־1,200 בני אדם וחטפו 251 לרצועת עזה. ישראל יצאה למלחמה והציבה בראש יעדיה את מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות. שלוש שנים אחר כך צה״ל אמנם שולט ביותר מ־60% משטח הרצועה, אולם חמאס מוסיף לשלוט ברוב האזורים שבהם חיים הפלסטינים ומחזיק במנגנוני ביטחון ושיטור.
חמאס הודיע על נכונות להעביר את המינהל האזרחי לידי גורם פלסטיני אחר, אבל שאלת הנשק ומנגנוני הכוח נותרה במחלוקת. במילים פשוטות: אפשר להחליף פקידים ושלטים על משרדי ממשלה, אבל כל עוד חמאס מחזיק בנשק, בלוחמים וביכולת לכפות את רצונו על האוכלוסייה — קשה לומר ששלטונו בעזה חוסל.
גם בצפון אין הכרעה מדינית סופית. ישראל הנחיתה על חיזבאללה מכות קשות מאוד, פגעה בהנהגתו, במפקדיו ובתשתיותיו ואף יצרה מציאות ביטחונית חדשה בדרום לבנון. אבל חיזבאללה עדיין חמוש ומסרב להתפרק מנשקו. שלוש שנים אחרי שהצטרף למלחמה, ישראל עדיין נדרשת להתמודד עם ארגון שהמטרה היתה להרחיקו ולנטרל את יכולתו לאיים על יישובי הצפון.
ובתימן התמונה מטרידה לא פחות. אינספור תקיפות אמריקניות, ישראליות ואחרות לא הביאו להיעלמות החות׳ים. להפך: הארגון ממשיך להחזיק בטילים ובמל״טים, מאיים על ספינות ועל נתיבי סחר ומפעיל לחץ באזור באב אל־מנדב והים האדום. סעודיה ובעלות בריתה נאלצות עתה להיערך למערכה נוספת בניסיון לדחוק את החות׳ים מאזורים אסטרטגיים.
ומעל הכול ניצבת איראן. טהרן ספגה מכות כבדות, מערכיה הצבאיים נפגעו והמערכת האזורית שבנתה במשך שנים נחלשה. אלא שהאיראנים לא נכנעו. הם ממשיכים להפעיל מנופי לחץ על המערב, לאיים על נתיבי האנרגיה והסחר ולהשתמש בשלוחות ובפעילות חשאית הרחק מגבולות איראן.
וכאן חוזר הדיון לנתניהו.
ראש הממשלה יכול להציג שורה ארוכה של הישגים צבאיים: פגיעה קשה בחמאס ובחיזבאללה, חיסול מפקדים בכירים, השמדת תשתיות, תפיסת שטחים ויצירת אזורי ביטחון. תומכיו טוענים כי ישראל שינתה את מאזן הכוחות האזורי וכי הכרעת ארגוני גרילה הנתמכים בידי איראן אינה יכולה להימדד בלוח זמנים קצר.
אבל מבקריו מצביעים על מבחן פשוט בהרבה: מה היו מטרות המלחמה — ומה הושג בפועל.
אם המטרה היתה שחמאס לא ישלוט עוד בעזה — הוא עדיין מחזיק בכוח שלטוני באזורים המאוכלסים. אם המטרה היתה להסיר את איום חיזבאללה — הארגון עדיין חמוש. אם המטרה היתה לייצר סדר אזורי חדש — החות׳ים עדיין מאיימים על אחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם. ואם המטרה היתה לפרק את טבעת האש האיראנית — היא נפגעה קשות, אבל לא נעלמה.
נתניהו דוחה את הביקורת ומציג את מדיניותו כעמידה ממושכת מול אויבים המבקשים לפגוע בישראל. מנגד, יריביו הפוליטיים ומשפחות רבות שנפגעו ב־7 באוקטובר רואים באסון את הכישלון הביטחוני הגדול בתולדות המדינה ודורשים תשובות ואחריות.
הבחירות ב־27 באוקטובר יהיו הראשונות מאז הטבח. לכן הוויכוח על שלוש השנים האחרונות אינו עוד ויכוח היסטורי. הוא נמצא בלב מערכת הבחירות.
שלוש שנים אחרי היום הנורא ההוא אפשר להתווכח על מספר המחבלים שחוסלו, על מספר המנהרות שנהרסו, על עומק אזורי הביטחון ועל מידת הפגיעה באיראן ובשלוחותיה. קשה יותר להתעלם מן התמונה הכוללת:
חמאס עדיין שם. חיזבאללה עדיין שם. החות׳ים עדיין שם. איראן עדיין שם. וגם בנימין נתניהו — שבמשמרת שלו התרחש 7 באוקטובר וניהל מאז את המלחמה הארוכה שבאה בעקבותיו — עדיין כאן.
ב־27 באוקטובר יחליט הציבור הישראלי כיצד הוא שופט את שלוש השנים האלה.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
