ארה״ב כבר תוקפת בתוך איראן: המפרץ הפרסי נכנס לשלב המסוכן ביותר מאז פתיחת המלחמה התקיפה האמריקנית מגיעה בתגובה לתקיפה איראנית יזומה שתכליתה חד משמעית: משמרות המהפכה בעידוד רוסי – סיני – צפון קוריאני גוררים את ארה״ב וישראל לסבב מלחמתי נוסף כשהחשש הגדול הוא מפני מלכודות חסרות תקדים שעלולות להפוך את הסבב הבא למסוכן ומסובך מתמיד.
ארצות הברית חצתה בסוף השבוע עוד קו אדום במלחמתה המתגלגלת מול איראן: פיקוד המרכז האמריקני הודיע רשמית כי מטוסי קרב אמריקניים ביצעו בשבת ובראשון תקיפות “הגנתיות” בתוך שטח איראן — באזור גורוק שבמחוז הורמוזגאן ובאי קשם, סמוך למצר הורמוז. על פי ההודעה, הותקפו אתרי מכ״ם, מערכי הגנה אווירית, תחנת שליטה קרקעית ומרכזי פיקוד ושליטה של מערך הכטב״מים האיראני. התקיפות באו, לטענת וושינגטון, לאחר שאיראן הפילה מל״ט אמריקני מסוג MQ-1 שפעל מעל מים בינלאומיים.
זו כבר אינה מלחמת איתותים. זו כבר אינה רק פעילות נגד שלוחות איראניות בעיראק, בתימן, בלבנון או בים האדום. זו פעולה צבאית אמריקנית מוצהרת בתוך איראן עצמה — ובדיוק בנקודה הרגישה ביותר: קו החוף הדרומי, מצר הורמוז, אי קשם, נתיבי הנפט והגז, והמרחב שממנו איראן מאיימת על תנועת הספנות העולמית.
לפי הדיווחים, מטוסי קרב אמריקניים השמידו גם שני כטב״מים מתאבדים איראניים שהוגדרו כאיום מיידי על הכוחות והספנות באזור. פיקוד המרכז האמריקני הדגיש כי לא היו נפגעים אמריקנים בתקיפות, אך עצם ההודעה הפומבית נועדה להעביר מסר ברור לטהרן: הפלת כלי טיס אמריקני לא תיענה עוד רק בהודעת גינוי או בסנקציות — אלא באש ישירה על מערכי ההפעלה האיראניים.
האיראנים, מצדם, אינם מקבלים את הגרסה האמריקנית. משמרות המהפכה טענו כי פגעו לאחר מכן בבסיס אווירי אמריקני בתגובה לתקיפה האמריקנית, בעוד כוויית דיווחה על יירוטים של טילים וכטב״מים עוינים בשטחה. לפי דיווחים בינלאומיים, הכווייתים הפעילו מערכות הגנה אווירית לאחר התרעות ברחבי המדינה, אך לא כל פרטי התקיפה והיעדים אומתו באופן עצמאי.
המשמעות האזורית ברורה: איראן מנסה להחזיר מכה בלי להודות שהיא נגררת לעימות חזיתי מלא עם ארצות הברית; ארצות הברית מנסה להכאיב בלי להכריז על מלחמה כוללת; ובאמצע נמצאות מדינות המפרץ, ישראל, לבנון, עיראק, תימן ושוקי האנרגיה העולמיים.
הבחירה האמריקנית בגורוק ובאי קשם אינה מקרית. קשם הוא אי אסטרטגי מדרום לאיראן, מול מצר הורמוז, שבו עובר חלק עצום מהמסחר האנרגטי העולמי. מי שמחזיק שם מכ״מים, כטב״מים, תחנות שליטה ועמדות שיגור — מחזיק בידו יכולת לשבש תנועת מכליות, לאיים על בסיסים אמריקניים ולייצר משבר עולמי בתוך שעות. לכן התקיפה האמריקנית לא נועדה רק לנקום על הפלת המל״ט; היא נועדה לפגוע בעיניים, באוזניים ובאצבע שעל ההדק של איראן בדרום המפרץ.
בישראל מעריכים שהאירוע הזה אינו סוף פסוק אלא פתיח לסבב נוסף. ההיגיון האיראני מוכר היטב: טהרן כמעט לעולם אינה ממהרת להגיב בדיוק במקום ובזמן שהיריב מצפה להם. היא עשויה להפעיל את החות׳ים, ללחוץ דרך חיזבאללה, לשגר מיליציות בעיראק, להטריד את המפרץ, או לייצר פעולת נקם מדודה שתאפשר לה לומר לציבור שלה: הגבנו — אבל לא איבדנו שליטה.
הבעיה היא שבאזור הזה “תגובה מדודה” היא לעיתים רק שם מכובס לטעות שתצית מלחמה רחבה. מל״ט אחד שמופל, כטב״ם אחד שפוגע בבסיס אמריקני, טיל אחד שנוחת ליד מתקן נפט או ספינה אחת שנפגעת במצר הורמוז — וכל מערך ההרתעה, הדיפלומטיה וההכחשות עלול להתפרק בבת אחת.
ברקע נמשכים עדיין מגעים מדיניים רופפים להפחתת ההסלמה, אך התקיפות האחרונות מקשות על כל צד לרדת מהעץ. טראמפ רוצה להציג תקיפות כמסר של כוח בלי להיסחף למלחמה מלאה; איראן רוצה להוכיח שאינה נכנעת; מדינות המפרץ רוצות הגנה אמריקנית אך חוששות להפוך שוב לשדה קרב; וישראל מביטה מן הצד בידיעה שכל פיצוץ במפרץ עלול להתגלגל גם לצפון, לעזה ולחזיתות נוספות.
השורה התחתונה: ארצות הברית כבר אינה מסתפקת בהגנה. היא תוקפת בתוך איראן, בגלוי, ומסמנת את מערך הכטב״מים האיראני כיעד לגיטימי. איראן כבר אינה מסתפקת באיומים. היא מנסה להחזיר מכה דרך המרחב המפרצי. ובישראל מבינים שהסבב הבא אינו שאלה של אם — אלא של מתי, איפה, וכמה מהר תצליח האש לדלג מחזית אחת לכל המזרח התיכון.
רמת ביטחון: גבוהה לגבי עצם התקיפות האמריקניות והיעדים הכלליים; בינונית לגבי היקף הנזק המדויק והתגובה האיראנית בפועל, משום שחלק מהפרטים מגיעים מהודעות צבאיות וצדדים לוחמים.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
