סין מתמודדת עם אחד מאירועי מזג האוויר הקיצוניים והחריגים של הקיץ. אחרי שטייפון דולפין היכה במזרח המדינה, הציף חלקים משנגחאי, גרם לפינוי המוני ושיבש מאות טיסות, הסכנה נעה כעת עמוק יותר לתוך היבשת. בייג׳ינג נערכת לאפשרות שבתוך יממה בלבד תרד באזור הבירה כמות גשם עצומה, שבמוקדים מסוימים עשויה להתקרב לשליש מכמות המשקעים השנתית הממוצעת. לא מדובר בכך שבייג׳ינג אינה מכירה גשמי קיץ, אלא בריכוז חריג של מים בפרק זמן קצר כל כך, מצב המסוגל להכריע מערכות ניקוז, להציף כבישים ולהפוך נחלים קטנים לזרמים מסוכנים בתוך דקות.
הגשם המאיים על בייג׳ינג הוא רק הפרק החדש בסיפור מזג האוויר המטורף שעובר על סין. דולפין הגיע לחוף המזרחי כטייפון רב־עוצמה עם רוחות של כ־150 קמ״ש, ויותר ממיליון בני אדם הועברו למקומות בטוחים לקראת הפגיעה ובמהלכה. פעילויות הופסקו, אתרי תיירות נסגרו ומערכי החירום הוכנסו לכוננות, בעוד הסופה דוחפת לפניה כמויות עצומות של לחות מן האוקיינוס אל אחד האזורים המאוכלסים והמתועשים בעולם.
שנגחאי, אחת הערים הגדולות והחשובות בעולם, ספגה מכה קשה במיוחד. רחובות הוצפו, מים כיסו כבישים ושכונות, התחבורה הציבורית שובשה ו־943 טיסות בוטלו בשני נמלי התעופה הגדולים של העיר, פודונג והונגצ׳יאו. בחלקים משנגחאי ירדו בתוך יממה יותר מ־300 מילימטרים של גשם, ובאחת מתחנות המדידה נרשמה כמות יומית חריגה במיוחד, מן הגבוהות שנמדדו בעיר במשך יותר ממאה שנה.
כדי להבין את עוצמת האירוע צריך לחשוב על מטרופולין ענק כעל משטח עצום של בטון ואספלט. קרקע טבעית מסוגלת לספוג חלק מן המים, אבל כבישים, מדרכות, בניינים ומגרשי חניה כמעט שאינם סופגים דבר. כאשר מאות מילימטרים של גשם יורדים בפרק זמן קצר, כמויות אדירות של מים זורמות בבת אחת אל מערכות הניקוז. כשהן מגיעות לקצה יכולתן, המים אינם נעלמים לשום מקום: הרחובות הופכים לנהרות, מנהרות ותחנות תת־קרקעיות נמצאות בסכנת הצפה והתחבורה העירונית מתחילה לקרוס.
אלא שהיחלשות הטייפון אינה מבשרת בהכרח את סוף הסכנה. לעיתים קורה בדיוק ההפך: הרוחות נחלשות אבל המערכת ממשיכה לשאת בתוכה כמויות אדירות של לחות ולהמטיר אותן עמוק בתוך היבשת. דולפין ממשיך לנוע דרך אזורים במרכז סין, והרשויות מזהירות מפני גשמים כבדים, שיטפונות בזק ומפולות. באזורים מסוימים הופסקו עבודות בנייה, אתרי תיירות נסגרו וכוחות חילוץ הוצבו מראש בנקודות המועדות לפורענות.
עשרות נהרות כבר הגיעו לרמות המחייבות התרעות הצפה, וזה אולי אחד הנתונים המדאיגים ביותר. כאשר הקרקע ואגני הניקוז כבר רוויים, לא צריך עוד שיא היסטורי של גשם כדי ליצור אסון. כל מערכת נוספת הממטירה מים על אותו אזור מגדילה את הסיכון במהירות, מפני שהקרקע אינה מסוגלת לקלוט עוד מים והזרימה מגיעה ישירות לנהרות, למאגרים ולמרכזים העירוניים.
ועכשיו העיניים מופנות לבייג׳ינג. בירת סין נמצאת הרחק מן המקום שבו פגע הטייפון בחוף, אבל מערכת טרופית אינה פועלת רק בנקודה שבה נמצא מרכז הסופה. היא מסוגלת להזרים כמויות עצומות של אוויר חם ולח למרחק של מאות ואף אלפי קילומטרים. כאשר הלחות הזאת מגיעה לצפון סין ופוגשת תנאים אטמוספריים מתאימים, היא יכולה להפוך למכונת גשם אדירה — וזה בדיוק התרחיש שממנו חוששות הרשויות.
הסכנה באזור בייג׳ינג אינה מסתכמת בהצפת רחובות. העיר מוקפת באזורים הרריים שבהם גשם קיצוני עלול לייצר שיטפונות בזק ומפולות במהירות עצומה. נחלים קטנים ושקטים יכולים להפוך בתוך דקות לזרמים אלימים, מדרונות הרוויים במים עלולים לקרוס, כבישים להיחסם ויישובים קטנים למצוא את עצמם מנותקים. משום כך ההיערכות מתמקדת לא רק במרכז הבירה אלא גם בפרברים ובאזורים ההרריים המקיפים אותה.
סין כבר למדה בדרך הקשה עד כמה מסוכן השילוב הזה. אירועי גשם קיצוניים קודמים באזור בייג׳ינג גבו קורבנות וגרמו נזק כבד, ולכן הפעם הרשויות מנסות להקדים את המים: צוותי חילוץ וציוד חירום מוצבים מראש, מערכות ניקוז ומאגרים נמצאים תחת מעקב והאוכלוסייה באזורים הרגישים מקבלת התרעות מוקדמות. אלא שגם מערך חירום משוכלל מתקשה להתמודד כאשר כמויות גשם של שבועות או חודשים יורדות בתוך שעות.
מה שהופך את האירוע הנוכחי למוזר במיוחד הוא הניגוד הקיצוני בין חלקים שונים של האזור. בזמן ששנגחאי נאבקה בהצפות ובייג׳ינג מתכוננת למבול, הונג קונג רשמה טמפרטורה של 36.9 מעלות — שיא חום היסטורי מאז החלו שם המדידות במאה ה־19. בתוך אותו מרחב עצום ובתוך ימים ספורים מתקיימים אפוא זה לצד זה טייפון, הצפות, מאות מילימטרים של גשם וחום ששובר שיא בן יותר ממאה שנה.
מבחינה מטאורולוגית אין כאן סתירה. מערכת טרופית גדולה מזיזה מסות אוויר בקנה מידה של אלפי קילומטרים. במקום אחד היא מרכזת לחות ומייצרת גשם קיצוני, ובמקום אחר תנועת האוויר יכולה דווקא לגרום להתחממות חריגה. מבחינת האדם שחי בתוך האירועים האלה, ההסבר המדעי אינו משנה את התחושה: בתוך ימים עוברים אזורים שלמים בין חום קיצוני, רוחות טייפון ומבולים שמציפים ערי ענק.
למזג האוויר הקיצוני יש גם מחיר כלכלי שחורג בהרבה מגבולות סין. שנגחאי היא אחד המרכזים הפיננסיים, התעשייתיים והלוגיסטיים החשובים בעולם, והנמל שלה הוא צומת מרכזי בסחר הבינלאומי. שדות התעופה, הרכבות והמפעלים באזור מחוברים לשרשרות אספקה המגיעות כמעט לכל מדינה, ולכן כאשר מאות טיסות מתבטלות, כבישים מוצפים ועובדים מתקשים להגיע למפעלים, השיבושים עלולים להתגלגל במהירות לתעופה, לתעשייה ולתנועת המטענים בעולם.
ומעל הכול מרחפת שאלת שינוי האקלים. אי אפשר לקחת טייפון בודד או יום גשם אחד ולהכריז שההתחממות העולמית יצרה אותו; סופות טרופיות, מונסונים, הצפות וגלי חום היו חלק ממזג האוויר במזרח אסיה מאז ומעולם. אבל הפיזיקה הבסיסית ברורה: אוויר חם יותר מסוגל להכיל יותר אדי מים, ואוקיינוסים חמים יותר מספקים למערכות טרופיות מאגר גדול יותר של חום ולחות. לכן השאלה אינה בהכרח אם יהיו יותר טייפונים בכל שנה, אלא עד כמה קיצוניים יכולים להיות הגשם והחום כאשר כל התנאים מתחברים יחד.
וזה מה שהופך את המתרחש עכשיו בסין למטריד כל כך. בתוך ימים נרשמו רוחות של כ־150 קמ״ש, יותר ממיליון בני אדם פונו, מאות טיסות בוטלו, מאות מילימטרים של גשם ירדו, נהרות הגיעו לרמות מסוכנות ובמקביל נשבר שיא חום בן יותר ממאה שנה. עכשיו מגיע תורה של בייג׳ינג, מטרופולין של יותר מ־20 מיליון בני אדם, להתמודד עם האפשרות שחלק עצום מכמות הגשם השנתית שלו יגיע בתוך פרק זמן קצר במיוחד.
הרוחות של דולפין כבר נחלשו והטייפון עצמו הולך ומתפרק, אבל זה בדיוק מה שעלול להטעות. בסופות כאלה הרוח היא רק חלק מן הסיפור, ולעיתים דווקא לאחר שהכותרות על הטייפון מתחילות להיעלם מגיע השלב המסוכן ביותר. מיליוני בני אדם בסין מביטים עכשיו לשמיים ומחכים לראות כמה מן המים שהמערכת העצומה הזאת נשאה מן האוקיינוס עדיין עומדים לרדת — והאם בייג׳ינג תהיה התחנה הבאה של קיץ 2026 שכבר מזמן הפסיק להיראות נורמלי.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה…
