צפון קוריאה משתנה באופן חסר תקדים כלפי פנים. המעצמה הגרעינית המבודדת בעולם לא הפכה פתאום מדיקטטורה אימתנית לדמוקרטיה פורחת. היא לא נעשתה חופשית ולא הפסיקה לאיים על העולם בנשק גרעיני.
הגבולות עדיין כמעט נעולים בפני האזרח, חופש הביטוי אינו קיים, מתנגדי משטר נעלמים למערכת הכליאה והוצאות להורג עדיין משמשות כלי הפחדה. אבל בתוך הכלוב הטוטליטרי הזה קורה דבר כמעט אבסורדי: קים ג׳ונג און משחרר את הרסן הכלכלי והופך את צפון קוריאה לקפיטליסטית חצי פרועה שבה מותר ורצוי להתעשר, לבלות, להתפתח ולחיות חיי הדוניזם מבוקר.
זה קרה די במהירות והרחק מעיני העולם. בפיונגיאנג ובמרכזים נוספים צומחת תרבות צריכה שלא היתה מביישת מדינה קפיטליסטית. מסעדות ובתי קפה, מרכזי קניות, מכוניות, פארקי מים, אתרי סקי ונופש, משחקי וידאו ומוצרי מותרות. יבוא מכשירי העיסוי מסין זינק בתוך עשור בערך פי 40, ויבוא מכשירי הכושר ביותר מ־600 אחוזים. במילים פשוטות: תעשה כסף, תתעשר, תבזבז, תיהנה. רק אל תבקש חופש.
זהו החוזה החדש שמציע קים לנתיניו. אפשר לבחור מכונית, אבל לא מנהיג. לבחור מסעדה, אבל לא עיתון. לצבור הון, אבל לא להתארגן פוליטית. לצאת לחופשה בתוך המדינה, אבל לא פשוט לקחת דרכון ולטוס לפריז. אפשר להתחרות בשכן על כסף ומעמד — אסור להתחרות בשלטון על רעיונות.
והעסק בינתיים עובד. הכלכלה הצפון־קוריאנית צמחה בשנים האחרונות בקצב מפתיע, וב־2025 הוערכה הצמיחה בכ־3.5 אחוזים — קצב גבוה מזה שנרשם בארצות הברית באותה שנה. רוסיה וסין מספקות חמצן, הסחר מתרחב, והמשטר רוצה שהכסף הפרטי שנצבר אצל שכבה הולכת וגדלה של בעלי אמצעים ייצא מהמזרנים וייכנס למסעדות, לחנויות ולמלונות.
סמל העידן החדש הוא אתר הנופש הענק וונסאן־קלמה. חופים, מלונות ומתקני בילוי שאליהם נהרו יותר מ־300 אלף צפון־קוריאנים בתוך כחצי שנה. השמנמן הנהנתן, שחיבתו למנעמי החיים מעולם לא היתה סוד גדול, החליט כנראה שגם לנתיניו מותר להתפנק קצת.
ובאותו זמן בדיוק צפון קוריאה ממשיכה להרחיב את יכולותיה הגרעיניות, לפתח טילים ולהפחיד את שכנותיה. מאחורי חלונות הראווה הנוצצים נותר אותו משטר שמפעיל מעצרים שרירותיים, עבודות כפייה, מחנות כליאה, היעלמויות והוצאות להורג. קפיטליזם פרוע מלמטה — טוטליטריות מוחלטת מלמעלה.
אבל כאן קים משחק באש.
כי נהנתנות משנה בני אדם. כסף יוצר מעמד. מעמד יוצר תחרות. תחרות מייצרת שאיפות. מי שקנה מכונית רוצה טובה יותר; מי שיצא לחופשה רוצה לראות את העולם; מי שהתעשר רוצה לדעת כיצד חיים עשירים בסיאול, בטוקיו ובניו יורק. וברגע שאדם מתרגל לבחור מה יקנה, עלולה להתעורר בו השאלה המסוכנת מכול: למה אסור לי לבחור גם איך אחיה?
קים מהמר למעשה על המודל הסיני: שגשוג כלכלי בלי דמוקרטיה. בייג׳ינג הוכיחה שאפשר לגדל מעמד ביניים עצום, מיליארדרים, קניונים, תחרות וצרכנות — ולהשאיר את המפלגה הקומוניסטית בשלטון.
עכשיו מתחיל הניסוי האמיתי: האם אפשר להפוך נתינים לצרכנים תחרותיים ורעבים לעוד — ולצפות מהם להישאר נתינים לנצח?
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
