איזו תקופה נפלאה להיות בה מבולבלים. הבינה המלאכותית, שהפכה במהירות שלא תיאמן לכלי שימושי כמעט בכל תחומי חיינו, אמורה לפי נביאי החורבן לקחת לנו את העבודה ואולי אפילו להשמיד את האנושות עוד לפני שהפועל תל אביב תזכה ביורוליג. התגובה האנושית לאיום הזה מרתקת: במקום לברוח ממנה, אנחנו משקיעים בה טריליונים, בונים עבורה תחנות כוח ומפעלי שבבים ומנהלים מרוץ מטורף מי יגיע אל העתיד ראשון. והאבסורד הגדול הוא שזה עובד.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
״עניין מרכזי״
משהו משעשע מאוד קורה לאנושות. ככל שאנחנו מודאגים יותר מהעתיד — כך אנחנו מוציאים יותר כסף כדי להגיע אליו מהר יותר.
הבינה המלאכותית היא הדוגמה המושלמת. לפני שנים ספורות היא היתה הבטחה עתידנית שרוב בני האדם הכירו מסרטים. היום היא כבר כותבת, מתרגמת, מתכנתת, מאבחנת, מציירת, מלמדת, חוקרת ומייעצת. אנחנו שואלים אותה מה לבשל בערב, כיצד לנסח חוזה ואיך להגדיל מכירות — ובאותה נשימה מקיימים כנסים רציניים בשאלה אם יום אחד היא תחליט שאנחנו מיותרים.
אפשר היה לצפות שהמין האנושי ינהג בזהירות.
במקום זאת פתחנו את הארנק.
ענקיות הטכנולוגיה שופכות סכומי עתק על שבבים, מרכזי נתונים, חשמל ותשתיות. הבינה המלאכותית אמנם מתגוררת כביכול ב״ענן״, אבל מתברר שהענן הזה זקוק לכמויות פנטסטיות של בטון, נחושת, שרתים, קרקע, מערכות קירור וחשמל.
כלומר, הטכנולוגיה שאמורה לחסוך לנו עבודה מייצרת כרגע הררי עבודה. המכונה שאמורה אולי להחליף יום אחד את המהנדס זקוקה בינתיים להמון מהנדסים שיבנו אותה.
וול סטריט, כדרכה, אינה מוטרדת במיוחד מהשאלה אם הבינה המלאכותית תשתלט על האנושות. היא עסוקה בשאלה החשובה באמת: מי ירוויח מזה קודם.
וכאן מתברר שהבינה המלאכותית היא רק חלק מתופעה הרבה יותר משונה.
העולם מלא פחד — והפחד הפך למנוע השקעות.
אמריקה מפחדת שסין תנצח אותה בטכנולוגיה ולכן משקיעה. סין מפחדת שאמריקה תחנוק אותה בשבבים ולכן משקיעה. אירופה מפחדת מרוסיה ולכן מתחמשת. מדינות המפרץ מפחדות מאיראן ולכן קונות מערכות הגנה. וחברות הטכנולוגיה מפחדות שהמתחרה תגיע ראשונה לפריצת הדרך הבאה — ולכן הן שופכות עוד מיליארדים.
כולם מפחדים להישאר מאחור — ולכן כולם רצים קדימה.
אפילו המלחמות, בציניות האיומה של הכלכלה, מייצרות פעילות. טיל שנורה צריך להיות מיוצר מחדש. רחפן שהתפוצץ הופך להזמנה נוספת. מערכת הגנה שהצליחה ליירט הופכת מיד לפרסומת מצוינת אצל הלקוח הבא.
השלום נפלא לבני האדם. ספר ההזמנות של התעשיות הביטחוניות מסתדר לא רע גם בלעדיו.
והממשלות הצטרפו לחגיגה עם פתרון יצירתי במיוחד לבעיה הישנה של מחסור בכסף: הן מוציאות כסף שאין להן ומעבירות את החשבון לדור הבא.
וכך נבנים כבישים, מפעלי שבבים, תחנות כוח, מרכזי נתונים, תשתיות ומערכות נשק. החוב גדל — אבל בינתיים גם מישהו מקבל משכורת, חברה מקבלת הזמנה, מפעל מתרחב והמשק ממשיך לנוע.
וזו החידה הגדולה של התקופה.
עם מלחמות, נפט יקר, ריבית גבוהה, חובות עצומים ומלחמות סחר, הכלכלה העולמית היתה אמורה לפחות להיראות קצת עייפה. במקום זאת הפעילות הגלובלית ממשיכה לצמוח בקצב של כ־3 אחוזים.
לא חגיגה מטורפת. אבל בהחלט לא סוף העולם.
ואולי התרגלנו להסתכל על המציאות הפוך.
אנחנו רואים איום ומניחים שהוא יבלום את הכלכלה. אבל לעיתים האיום עצמו משחרר השקעה. מחסור מייצר מפעל. יריבות מייצרת חדשנות. מלחמה מייצרת התחמשות. משבר אנרגיה מייצר תחנות כוח. והפחד להפסיד את מהפכת הבינה המלאכותית מייצר מרוץ השקעות שכמותו העולם כמעט לא ראה.
אפילו הפחד ממיתון נעשה עסק מצוין: ברגע שהוא מתקרב, ממשלות ובנקים מרכזיים מתחילים לחפש כיצד להציל אותנו ממנו.
האנושות הצליחה להפוך חרדה למודל עסקי.
כמובן, אין ארוחות חינם. נפט יקר עלול להחזיר אינפלציה, חובות צריך מתישהו לשלם, וריבית גבוהה יודעת להרוס מסיבות. גם טריליוני הדולרים הנשפכים עכשיו על בינה מלאכותית יצטרכו יום אחד להוכיח שהם מייצרים רווחים ולא רק חשבונות חשמל בגודל של מדינה קטנה.
אבל בשבת של ראש השנה אפשר להרשות לעצמנו להביט על האבסורד גם בחיוך.
אנחנו בונים מכונות כדי שלא נצטרך לעבוד — ועובדים בטירוף כדי לבנות אותן. מתחמשים כדי שלא יהיו מלחמות — ומפרנסים תעשיית ענק מפני שהמלחמות אינן נגמרות. נכנסים לחובות כדי להצמיח את הכלכלה שתצטרך בעתיד להחזיר את החובות. ומפתחים בינה מלאכותית כדי לפתור את בעיות האנושות, בזמן שחלק ממפתחיה מזהירים שהבעיה האחרונה שהיא עלולה לפתור תהיה האנושות עצמה.
ובאופן כמעט מעליב — העסק בינתיים עובד.
אולי זה חומר המחשבה האופטימי באמת לשנה החדשה. האנושות אינה יצור מסודר במיוחד. היא מסתבכת, נבהלת, מגזימה, מתחרה, ממציאה בעיה — ואז מגייסת מיליארדים כדי לפתור אותה.
ולפעמים, בתוך כל הבלגן הזה, היא אפילו מתקדמת.
אז שנה טובה. ואם הבינה המלאכותית באמת מתכוונת להשמיד אותנו לפני שהפועל תל אביב תיקח יורוליג — שתודיע בזמן. שלא נחדש מנוי.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
