פוטין מנסה לחנוק את אוקראינה דרך הים: המערכה על אודסה הופכת לקרב על אספקת המזון והספנות המסחרית העולמית
ולדימיר פוטין מסמן מחדש את הים השחור כאחת הזירות המרכזיות במלחמה באוקראינה. רוסיה מגבירה את הלחץ על הנמלים, מתקני הדלק, אוניות המטען ותשתיות הייצוא באזור אודסה וצ׳ורנומורסק, בניסיון לפגוע בעורק הכלכלי שמאפשר לקייב להמשיך לסחור עם העולם גם כאשר המלחמה היבשתית נמשכת.
שינוי המתווה הוא פועל ישיר של התבוסה האמריקנית – ישראלית במלחמה מול איראן. השליטה ביד ברזל של איראן בהורמוז ובבאב אל מאנדב (באמצעות החות׳ים) מפנה את תשומת הלב למוקד המאבק החדש: מלחמת פוטין על ההשתלטות האפשרית באזור נמל אודסה.
בסוף השבוע החריפה המערכה עם תקיפות נגד מתקני אחסון דלק ותשתיות באזור נמלי אודסה וצ׳ורנומורסק, שלטענת מוסקבה משמשים גם את המאמץ הצבאי האוקראיני. אלא שהצטברות התקיפות מצביעה על סיפור גדול בהרבה מעוד מחסן דלק שנפגע: רוסיה מנסה להפוך את היציאה האוקראינית לים למסוכנת, יקרה ולא אמינה — ובכך לחנוק בהדרגה חלק מרכזי מהכלכלה האוקראינית.
וזו נקודת המפתח להבנת המערכה החדשה: פוטין אינו חייב לכבוש את אודסה כדי לפגוע אנושות בחשיבותה.
אודסה איננה עוד עיר נמל. היא אחד השערים החשובים ביותר של אוקראינה לעולם. יחד עם צ׳ורנומורסק ונמלים נוספים בדרום המדינה, המרחב מאפשר לאוקראינה לייצא חיטה, תירס, שעורה, שמן חמניות וסחורות אחרות ולהכניס מטבע זר החיוני לכלכלה בזמן מלחמה.
צ׳ורנומורסק חשוב במיוחד בשל מתקני התבואה והשמנים הגדולים הפועלים בו. תקיפות קודמות באזור כבר פגעו בציוד טעינה ופריקה, בתשתיות חשמל ובמלאי חקלאי. מבחינת רוסיה, אין צורך להשמיד את הנמל כולו. מספיק לפגוע שוב ושוב בחוליות הקריטיות המאפשרות לו לפעול ברציפות.
וכאן נמצא התחכום באסטרטגיה הרוסית.
פוטין אינו צריך להטביע כל אונייה שמגיעה לאודסה. הוא צריך לגרום לבעלי האוניות לחשוש להגיע אליה.
בעל אונייה השוקל לשלוח כלי שיט בשווי עשרות מיליוני דולרים לנמל אוקראיני צריך לחשב ביטוח מלחמה, ביטוח מטען, שכר צוות, זמני המתנה, אפשרות לסגירת הנמל והסיכוי שהאונייה תגיע בשלום אך לא תוכל להעמיס משום שמתקני הנמל הושבתו.
ככל שהסיכון עולה, המחיר עולה. וכשהסיכון והמחיר נעשים גבוהים מדי, חלק מבעלי האוניות פשוט מפסיקים להגיע.
מצור בלי להכריז על מצור
זה אולי החלק המעניין ביותר באסטרטגיה.
רוסיה אינה חייבת להכריז על מצור ימי רשמי. מהלך כזה מסוכן מבחינה משפטית, מדינית וצבאית ועלול לסבך במהירות מדינות אחרות.
אפשר לנסות להשיג אפקט דומה באמצעות פחד.
עוד טיל בנמל, עוד כלי טיס בלתי מאויש, עוד מתקן דלק שעולה באש, עוד טרמינל תבואה שמושבת ועוד אוניית סוחר שנפגעת — ובשלב מסוים השוק עושה עבור הצבא חלק מהעבודה.
חברות הביטוח מעלות מחירים, בעלי אוניות דורשים תוספת סיכון, צוותים מהססים להפליג לאזור והמטענים מחפשים דרכים חלופיות.
כך טיל שפוגע במסוף באודסה יכול להשפיע בסופו של דבר על מחיר משלוח חיטה למצרים, על פרמיית ביטוח בלונדון ועל מחירי מזון במדינות המרוחקות אלפי קילומטרים משדה הקרב.
פוטין רוצה לנטרל את אודסה גם בלי לכבוש אותה
כיבוש אודסה היה מעניק לרוסיה הישג אסטרטגי עצום. אוקראינה הייתה מאבדת חלק מכריע מהגישה שלה לים השחור והופכת תלויה הרבה יותר בנתיבי היבשה דרך אירופה ובנמלי הדנובה.
אבל כיבוש פיזי של העיר הוא משימה צבאית קשה ביותר בתנאים הנוכחיים.
לכן קיימת חלופה: לנטרל את יתרונה של אודסה בלי להיכנס אליה.
אם הנמלים אינם מסוגלים לעבוד באופן סדיר, מתקני הדלק נפגעים, מסופי התבואה מושבתים ובעלי אוניות חוששים להגיע — רוסיה משיגה חלק מהתוצאה הכלכלית של מצור בלי להציב צי מול פתח הנמל.
גם הבחירה במתקני הדלק אינה מקרית. נמל מודרני הוא מערכת לוגיסטית ענקית. אוניות, גוררות, משאיות, רכבות, מנופים וגנרטורים זקוקים לאנרגיה. פגיעה בדלק ובחשמל יכולה להשבית שרשרת שלמה גם כאשר הרציפים עצמם נשארים עומדים.
המטרה היא גם הארנק של אוקראינה
לתבואה האוקראינית חשיבות כפולה. היא מקור הכנסה מרכזי לקייב ובמקביל מעניקה לאוקראינה משקל משמעותי בשוק החקלאי העולמי.
לכן פגיעה בייצוא אינה פוגעת רק בחקלאים. היא פוגעת בחברות הלוגיסטיקה, בנמלים, ברכבות, בהכנסות ממסים ובכניסת מטבע זר למדינה. ככל שההכנסות העצמאיות של אוקראינה נפגעות, כך גדלה תלותה בסיוע מערבי.
טנק רוסי צריך לכבוש שטח כדי להשיג הישג טריטוריאלי. טיל שפוגע בנמל יכול לגרום נזק כלכלי במשך שבועות ואף חודשים.
ואז מגיעה החיטה — והמלחמה הופכת לבעיה של העולם
רוסיה ואוקראינה הן שחקניות מרכזיות בסחר העולמי בתבואה. חלק מהלקוחות הרגישים ביותר נמצאים בצפון אפריקה, במזרח התיכון ובמדינות מתפתחות שבהן שינוי במחיר החיטה אינו עניין תיאורטי — אלא עניין המשפיע ישירות על מחיר הלחם.
העולם כבר למד את השיעור הזה בתחילת המלחמה.
הסכם התבואה של הים השחור, שנחתם ב־2022 בתיווך האו״ם וטורקיה, אפשר ייצוא מזון משלושה נמלים אוקראיניים מרכזיים — אודסה, צ׳ורנומורסק ופיבדני. יותר מ־32 מיליון טונות של מזון יצאו מאוקראינה במסגרת ההסדר עד שרוסיה פרשה ממנו ביולי 2023.
לאחר קריסת ההסכם הצליחה אוקראינה, בניגוד לחששות, לבנות מסדרון ימי חלופי ולהחזיר חלק ניכר מהפעילות המסחרית.
זו הייתה הצלחה אסטרטגית משמעותית של קייב. עכשיו רוסיה מנסה לערער מחדש את הביטחון שעליו נשען המסדרון הזה.
מספיק לפגוע באונייה אחת כדי להפחיד מאה
בשוק הספנות אין צורך להטביע מאות אוניות כדי ליצור משבר. מספיק לגרום לבעליהן של מאות אוניות לחשוב שאולי הן הבאות בתור.
מחסן שנהרס הוא אירוע תשתיתי. פגיעה באוניית סוחר הופכת את הסיכון לאישי עבור בעל האונייה, רב החובל, אנשי הצוות, בעלי המטען וחברת הביטוח.
אם מספיק חברות יחליטו שהפלגה לנמלים האוקראיניים אינה משתלמת עוד, רוסיה אינה זקוקה למצור ימי מסורתי. הסחר יצטמצם מעצמו.
הדנובה יכולה לעזור — אבל היא אינה אודסה
לאוקראינה יש חלופות. אפשר להעביר יותר מטענים ברכבות ובמשאיות, להגדיל את השימוש בנמלי הדנובה ולהעביר סחורות דרך רומניה ונמל קונסטנצה.
אבל לכל אלה יש מחיר.
הובלה יבשתית יקרה יותר, המעברים בגבולות יוצרים צווארי בקבוק וקיבולת נמלי הדנובה אינה תחליף מושלם לנמלי הים השחור הגדולים.
לכן אודסה אינה רק אפשרות נוחה עבור אוקראינה. היא נכס אסטרטגי.
ויש גם צד שני למלחמה בים
אוקראינה הוכיחה במהלך המלחמה שהיא מסוגלת להפוך את הים השחור מזירה שבה היה לרוסיה יתרון עצום למרחב מסוכן גם עבור מוסקבה.
באמצעות טילים, כלי שיט בלתי מאוישים ותקיפות ארוכות טווח הצליחו האוקראינים לפגוע בצי הרוסי ובתשתיות הקשורות למאמץ המלחמתי. חלק מכלי השיט של צי הים השחור הרוסי נאלצו להתרחק מבסיסים שהיו בעבר בטוחים בהרבה.
לכן המסר הרוסי הוא גם תגובה לאיום האוקראיני: אם קייב הופכת את הים השחור למסוכן עבור רוסיה, מוסקבה תנסה להפוך אותו למסוכן הרבה יותר עבור הכלכלה האוקראינית.
וגם ישראל צריכה לעקוב
לישראל יש סיבה טובה להתעניין במה שקורה שם.
אגן הים השחור הוא מקור חשוב לסחר בתבואה באזור כולו. זעזוע משמעותי במחירי החיטה, התירס והשמנים הצמחיים יכול לחלחל למחירי המזון והמספוא בישראל.
ההשפעה אינה חייבת להגיע בצורת מחסור פיזי. היא יכולה להגיע דרך מחירי השוק העולמי, עלויות ההובלה, הביטוח הימי ומחירי חומרי הגלם.
במילים אחרות, גם אוניית חיטה שמעולם לא הייתה אמורה להגיע לחיפה או לאשדוד יכולה להשפיע בסופו של דבר על המחיר שמשלם הצרכן הישראלי.
אבל גם פוטין משחק באש
האסטרטגיה הרוסית אינה נטולת סיכונים. הים השחור הוא עורק יצוא חשוב גם לרוסיה, והסלמה שתבריח חברות ספנות ומבטחים מהאזור כולו עלולה לפגוע גם באינטרסים רוסיים.
פגיעה בכלי שיט אזרחיים תחת דגלים זרים מגדילה גם את הסיכון למשבר עם מדינות שאינן צד ישיר במלחמה.
ומעל הכול נמצאת טורקיה. הבוספורוס והדרדנלים הם השער שבין הים השחור לים התיכון, ולכן אנקרה מחזיקה במפתח גיאוגרפי שאין לו תחליף. הפיכת הים השחור לזירת מלחמה ימית בלתי נשלטת נוגעת ישירות לאינטרסים הטורקיים.
הקרב האמיתי הוא על השאלה מי יפחד ראשון
מאחורי הטילים, כלי הטיס הבלתי מאוישים והפיצוצים מסתתרת מלחמה פסיכולוגית־כלכלית.
רוסיה אינה חייבת להוכיח שאי אפשר להפליג לאודסה. היא צריכה לגרום לשוק לחשוב שאולי כבר לא כדאי.
אם חברות הספנות ימשיכו להגיע, חברות הביטוח ימשיכו לספק כיסוי והנמלים ימשיכו להעמיס אוניות, האסטרטגיה הרוסית תתקשה להשיג את מטרתה.
אבל אם עוד ועוד בעלי אוניות יחליטו שהסיכון כבר אינו משתלם, רוסיה תוכל להשיג הישג אסטרטגי גדול כמעט בלי להזיז את קו החזית.
וזה הסיפור האמיתי מאחורי התקיפות באודסה ובצ׳ורנומורסק: המלחמה באוקראינה מתנהלת עכשיו גם על מכלי דלק, רציפים, חברות ביטוח ואוניות חיטה.
פוטין מנסה לחנוק את אוקראינה מן הים. אם יצליח, את המחיר לא תשלם רק קייב. חלק ממנו עלול להגיע בסופו של דבר לנמלים, למאפיות, לסופרמרקטים ולמשקי בית הרחק מאוד מהים השחור.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
