משהו חריג מאוד מתרחש בשווקים: הדולר נסחר מול השקל בסביבה הנמוכה ביותר זה זמן רב, ובאותו זמן ממש אג״ח ממשלת ארצות הברית לטווח ארוך מעניקות תשואה שלא נראתה יותר משני עשורים. עבור המשקיע הישראלי, השילוב הזה נראה במבט ראשון כמעט מפתה מדי: לקנות דולרים בזול יחסית — ולקבל עליהם תשואה שנתית של כ־5.7% באיגרת חוב של ממשלת ארצות הברית.
השער היציג האחרון של הדולר נקבע על 3.059 שקלים. במקביל זינקה תשואת אג״ח ממשלת ארצות הברית ל־30 שנה ל־5.70%. אלה שני מספרים שכאשר מחברים ביניהם מתקבלת תמונה שהמשקיע הישראלי אינו רגיל לראות.
לכאורה, העסקה פשוטה להפליא. ממירים שקלים לדולרים בשער של כ־3.06 שקלים, רוכשים אג״ח של ממשלת ארצות הברית ונועלים תשואה דולרית גבוהה מאוד ביחס למה שהתרגל העולם לקבל במשך שנים מאחד הנכסים שנחשבו בטוחים ביותר במערכת הפיננסית.
ואם בעוד כמה שנים הדולר יתחזק שוב מול השקל, עשוי המשקיע הישראלי ליהנות גם מרווח מטבע. למשל, חזרה תיאורטית של הדולר מ־3.06 ל־3.50 שקלים משמעותה התחזקות של יותר מ־14% מול השקל — בנוסף לתשואה שמייצרת האיגרת.
ויש עוד בונוס אפשרי: מחיר האג״ח עצמה.
אם האינפלציה בארצות הברית תירגע בעתיד והריבית והתשואות הארוכות יחזרו לרמות נמוכות יותר, איגרת שנרכשה כאשר התשואה עמדה סביב 5.7% עשויה להתייקר באופן משמעותי. במקרה כזה המשקיע עשוי ליהנות משלושה מנועים בו־זמנית: הריבית, התחזקות אפשרית של הדולר ורווח הון על האג״ח.
נשמע נפלא. אלא שבשוק ההון כמעט אף פעם אין ארוחות חינם.
התשואה הגבוהה אינה מתנה שממשלת ארצות הברית החליטה להעניק למשקיעים. היא תוצאה של ירידה חדה במחירי האג״ח ושל חששות הולכים וגוברים בשוק מהאינפלציה, מהגירעונות ומההר העצום של החוב האמריקני.
החוב הפדרלי כבר חצה את רף 40 טריליון הדולר, וחשבון הריבית השנתי של הממשלה מתקרב לטריליון דולר. כאשר המשקיעים דורשים כמעט 6% כדי להלוות כסף למעצמה הגדולה בעולם לשלושים שנה, זהו לא רק פיתוי למשקיע — זה גם איתות אזהרה מוול סטריט.
והסיכון למשקיע ממשי. אם התשואה על אג״ח ל־30 שנה תמשיך לטפס, למשל ל־6.5% או 7%, מחיר האיגרת שנרכשה היום עלול לרדת בחדות. מי שמסוגל להחזיק אותה עד לפדיון יכול להתייחס לתנודות בדרך אחרת; מי שיזדקק לכסף קודם לכן עלול לגלות שהנכס ה״סולידי״ שלו איבד שיעור דו־ספרתי מערכו.
גם הדולר אינו מבטיח דבר. העובדה ש־3.06 שקלים נראים מחיר אטרקטיבי בהשוואה לשנים האחרונות אינה מבטיחה שהמטבע לא יירד ל־2.90 או אפילו ל־2.80. ירידה כזאת עלולה לכרסם בחלק ניכר מהתשואה הדולרית עבור מי שמודד את הונו בשקלים.
ויש עוד שאלה מעניינת: למה בכלל להתחייב לשלושים שנה?
עקום התשואות האמריקני מעניק כיום תשואות גבוהות גם באג״ח קצרות ובינוניות יותר. המשקיע יכול לפיכך לבחור בין נעילת תשואה חריגה לשלושים שנה לבין ויתור על חלק ממנה בתמורה לסיכון מחיר נמוך בהרבה ולגמישות גדולה יותר.
וזו אולי השורה התחתונה של הרגע הנוכחי: אין כאן כסף חינם, אבל בהחלט נוצר מצב יוצא דופן ששווה תשומת לב. במשך שנים נאלצו משקיעים לקחת סיכונים גדולים במניות, בנדל״ן ובנכסים אחרים כדי להשיג תשואות כאלה. עכשיו ממשלת ארצות הברית עצמה נאלצת להציע למשקיעים כמעט 6% לשנה על החוב הארוך שלה.
ולישראלי נוסף לכך מרכיב שקשה להתעלם ממנו: הדולר נמצא סביב 3.06 שקלים.
השילוב של דולר זול יחסית, תשואה אמריקנית של 5.7% ואפשרות לרווח הון עתידי הופך את האג״ח האמריקני לאחד הסיפורים הפיננסיים המעניינים של התקופה.
אבל דווקא התשואה הנדיבה צריכה להזכיר כלל עתיק בשוק ההון: ככל שהפיתוי גדל, כדאי להבין היטב מדוע השוק מוכן לשלם לך כל כך הרבה.
האמור אינו המלצת השקעה וכל החלטה פיננסית מחייבת בחינה של הסיכון, אופק ההשקעה, המיסוי וצרכיו האישיים של המשקיע.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
