נתניהו הולך להפסיד את הבחירות בענק ולכן הוא יעשה הכל. ממש הכל כדי שלא יתקיימו כמתוכנן. כראש ממשלה הוא משקיע מאמץ עליון לגרום לחמאס / חיזבאללה / חות׳ים / סורים / טורקים / איראנים לתקוף את ישראל צבאית אבל האויב נבון. חכם ומתחכם. אפילו לטראמפ נמאס מביבי שלו לדבר על סגנו וואנס. הנשיא כבר אמר עליו שביבי הוא ״האויב הכי גדול של עצמו״. כנראה שגם הרוב הגדול של הליכודניקים מבין זאת וטוב שכך. הגיע הזמן.
סקרי סוף השבוע שהחלו להתפרסם היום ויימשכו מחר מצביעים על מגמה שקשה כבר להתעלם ממנה: נתניהו הפך לסוס פוליטי גמור שמאבד גובה במהירות מסחררת. הליכוד, שבבחירות 2022 קיבל 32 מנדטים, מגרד עכשיו ברוב הסקרים את אזור 20 המנדטים — ואילו גדי איזנקוט מתבסס כמפלגה הגדולה וכמועמד המוביל להחלפת נתניהו. עכשיו השאלה הגדולה כבר אינה רק מי ינצח בבחירות, אלא האם אנחנו חוזים בהתפוררות הליכוד כפי שקרה בעבר למפלגות שלטון שנראו בלתי מנוצחות — ומה יעשה נתניהו כאשר יבין שהפעם הפחד, המלחמות והקמפיין כבר אינם מחזירים את הבוחרים הביתה.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
סקרי סוף השבוע שהחלו להתפרסם היום ויימשכו מחר מצביעים על מגמה שקשה כבר לעצור: בנימין נתניהו הפך לסוס פוליטי גמור שמאבד גובה במהירות מסחררת. עד כדי כך שהוא עצמו אמר לפני ימים אחדים בשיחות סגורות: ״איבדתי עשרה מנדטים ואינני יודע איך להשיג אותם חזרה״.
כמובן שישנה הבדיחה הקבועה של הערוץ הביביסטי. שם ממשיכים בשלהם: 32 מנדטים לבוס ולעזאזל מה אומרים כמעט כל האחרים. מבחינת ערוץ 14 הליכוד עדיין אימפריה, גוש נתניהו מסוגל להקים ממשלה והמציאות הפוליטית ממשיכה להתנהל כאילו דבר מהותי לא השתנה. אלא שהפער בין המספרים האלה לבין רוב הסקרים האחרים כבר עצום עד כדי כך שהסקר של הערוץ הפך כמעט לז׳אנר פוליטי בפני עצמו.
אבל היתר כבר יודעים: נתניהו דירדר את הליכוד אל סף קריסה. מפלגה שקיבלה 32 מנדטים בבחירות האחרונות מגרדת עכשיו בחלק מהסקרים את קו 20 המנדטים מלמטה. אלה כבר אינם מנדט לפה ומנדט לשם, טעות דגימה או תנודה מקרית של ערב אחד. כאשר אותה מגמה חוזרת שוב ושוב אצל מכונים וכלי תקשורת שונים, צריך להתחיל להתייחס אליה כתופעה פוליטית ולשאול מה עומד מאחוריה.
מן העבר השני הולכת ומתגבשת תופעה הפוכה: הרושם הוא שאזרחי ישראל כבר הכתירו, לפחות לפי תמונת המצב הנוכחית, את ראש הממשלה הבא. גדי איזנקוט מתייצב בראש הטבלה פעם אחר פעם. בחלק מהסקרים הוא עם 24 מנדטים, באחרים 25 ואפילו 26. חשוב מכך, הוא אינו נראה עוד כמועמד מחאה זמני אלא כמקום שאליו מתנקזים ישראלים המבקשים הנהגה אחרת.
וזו הנקודה שבה הסיפור מפסיק להיות עוד מרוץ סוסים של מנדטים והופך לאירוע היסטורי אפשרי בתולדות הפוליטיקה הישראלית.
נתניהו אינו עוד ראש ממשלה שנחלש בסקר. הוא האיש שעיצב את הליכוד בדמותו במשך שנות דור. כמעט כל מוקדי הכוח העצמאיים במפלגה נשחקו או נעלמו, יורשים אפשריים הורחקו, פרשו או למדו שלא לאיים על המנהיג, והליכוד הפך בהדרגה ממפלגת שלטון גדולה למערכת פוליטית שבמרכזה אדם אחד.
וזה בדיוק מה שהופך את מצבו הנוכחי למסוכן כל כך למפלגה.
מפא״י שלטה במדינה כמעט שלושה עשורים עד שנדמה היה לישראלים ששלטונה הוא חוק טבע. העבודה עוד קיבלה 44 מנדטים ב־1992. אחר כך החלה ההתפוררות, ובתוך פחות משלושה עשורים המפלגה שהקימה את המדינה חדלה למעשה להתקיים במתכונתה ההיסטורית.
קדימה הייתה מפלגת שלטון וקיבלה 29 מנדטים ב־2009. בבחירות הבאות נותרו ממנה שניים בלבד. יש עתיד נראתה במשך שנים כחלופה המרכזית לנתניהו, אבל ברגע שנוצרו חלופות שנתפסו אצל חלק מן הציבור כמתאימות יותר לרגע הפוליטי, גם כוחה נשחק.
אין חוק טבע האומר שהליכוד חסין מגורלן של מפלגות גדולות אחרות.
הסכנה לנתניהו חמורה במיוחד משום שהקולות אינם נודדים כולם שמאלה. חלקם עוברים לאיזנקוט, חלקם לבנט, חלקם לימין שמימין לליכוד, אחרים בוחנים שחקנים חדשים ויש מי שפשוט עדיין אינם יודעים למי יצביעו. כלומר, הבעיה אינה רק שנתניהו מאבד בוחרים למחנה היריב. הוא מאבד את המונופול שהיה לו במשך שנים על עצם הגדרת הימין הישראלי.
כאן נכנס גם עופר וינטר. עוד מוקדם לדעת אם מפלגתו תהפוך לכוח משמעותי או לאפיזודה חולפת, אבל מבחינת נתניהו עצם הופעתה מסוכנת. היא יוצרת כתובת אפשרית לבוחר ימני, ביטחוניסטי ודתי שאינו מוכן לעבור לאיזנקוט אבל גם אינו רוצה עוד נתניהו. ובמערכת בחירות שבה אחוז החסימה מסוגל להכריע את זהות הממשלה, אפילו מפלגה שאינה עוברת יכולה לשנות את התוצאה כולה.
וזה מסביר מדוע אותם עשרה מנדטים מטרידים כל כך את נתניהו.
הבעיה איננה למצוא אותם. הוא יודע היטב היכן הם. הבעיה היא שהסיבות שבגללן עזבו שונות זו מזו ולעיתים סותרות.
מי שעזב בגלל 7 באוקטובר אינו חוזר בהכרח בגלל עוד מבצע צבאי. מי שעזב בגלל המלחמות המתמשכות אינו מתרשם מעוד הפצצה. מי שעזב מפני שנתניהו אינו ימני מספיק בעיניו עשוי לחפש חלופה מימין. מי שמאס בשלטון ממושך עשוי לעבור לאיזנקוט. ומי שכועס על סוגיית החרדים והגיוס לא בהכרח יחזור בעקבות עסקה נוספת עם המפלגות החרדיות.
כדי להחזיר קבוצה אחת, נתניהו עלול להרחיק אחרת.
וזו בעיה אסטרטגית שכמעט לא הייתה לו בעבר.
במערכות בחירות קודמות היה לנתניהו מנגנון יעיל להפליא: הוא היה מאחד את מתנגדיו לדמות מאיימת אחת. פעם אלה היו השמאלנים, פעם הערבים, פעם התקשורת, פעם מערכת המשפט ופעם ממשלת שמאל אפשרית. ככל שהתקרב יום הבחירות, הוא היה מעלה את מפלס החרדה ומחזיר מצביעי ימין מתלבטים הביתה.
אלא שהפעם היריב המרכזי שלו הוא גדי איזנקוט.
קשה הרבה יותר למכור לציבור רמטכ״ל לשעבר, חבר קבינט המלחמה ואב שכול שאיבד את בנו במלחמה כאיום על ביטחון ישראל. איזנקוט מעניק לבוחר המתון מן הימין ומהמרכז אפשרות לבצע פעולה שפעם הייתה קשה מאוד: להצביע נגד נתניהו בלי להרגיש שהוא מצביע נגד עצמו.
וזה אולי סוד כוחו כרגע.
הישראלים אינם בהכרח מחליפים אידיאולוגיה. רבים מהם פשוט רוצים להחליף מנהל.
הם יכולים להישאר ביטחוניסטים, לאומיים, חשדנים כלפי הפלסטינים, תומכי צבא ואפילו אנשי ימין — ובכל זאת להגיע למסקנה שהאיש שניהל את המדינה במשך שנים ארוכות צריך לפנות את מקומו.
אם המגמה הזאת תימשך, זו תהיה סכנה קיומית הרבה יותר לנתניהו מכל מועמד שמאל שהוצב מולו אי פעם.
אבל כאן דרושה אזהרה חשובה: איזנקוט עדיין לא נבחר לראש הממשלה.
אפשר להיות המפלגה הגדולה ביותר ולא להרכיב ממשלה. בישראל לא בוחרים ראש ממשלה בבחירה ישירה. בוחרים 120 חברי כנסת, ואחר כך מתחילה המתמטיקה האכזרית של 61.
לכן בנט, ליברמן, יאיר גולן, החרדים, המפלגות הערביות ואפילו מפלגות המתנדנדות סביב אחוז החסימה עשויים להיות חשובים יותר בליל הבחירות מהפער שבין איזנקוט לנתניהו.
זו גם הסיבה שנתניהו עדיין חי פוליטית.
כל עוד אין מולו גוש המסוגל להגיע ל־61 ולהסכים מי עומד בראשו, נתניהו יכול להפסיד בקרב המנדטים ולנצח במלחמה על הממשלה. הוא שרד מצבים שנראו אבודים בעבר, ואין שום סיבה להניח שייכנס למערכת הבחירות הזאת כשהוא מניף דגל לבן.
להפך. ככל שהסקרים יורעו, הקמפיין צפוי להיות חריף יותר, אישי יותר ובעיקר מפחיד יותר. נתניהו אינו צריך לשכנע את הישראלים שהם מאוהבים בו מחדש. מספיק שיגרום לכמה מאות אלפי מצביעים לחשוש מספיק מן האפשרות האחרת.
ולכן הנתון החשוב ביותר בסקרים הנוכחיים אינו 19, 20, 24 או 26.
הנתון החשוב הוא שנתניהו עצמו כבר מבין שמשהו יסודי השתנה. האיש שבמשך שנים ידע כיצד להחזיר את מצביעיו ברגע האחרון מודה הפעם שאיבד עשרה מנדטים ואינו יודע כיצד להשיג אותם בחזרה.
זו אמירה דרמטית הרבה יותר מכל סקר.
כי מפלגות שלטון גדולות אינן מתמוטטות ביום אחד. תחילה הציבור מפסיק לפחד מן האפשרות להחליף אותן. אחר כך הוא מגלה שיש אלטרנטיבה. אחר כך מגיעה הזליגה. ורק בשלב האחרון כולם מבינים שהאימפריה שכבר נראתה נצחית עמדה למעשה על חול.
ייתכן שנתניהו עוד יהפוך את המגמה. מי שמכיר את הקריירה שלו יהיה טיפש אם יכריז כבר עכשיו על מותו הפוליטי.
אבל נכון לסוף השבוע הזה קרה דבר שכבר קשה לטשטש באמצעות עוד סקר מחמיא בערוץ 14:
הציבור הישראלי כבר אינו שואל רק אם אפשר להחליף את נתניהו. יותר ויותר ישראלים מתנהגים בסקרים כאילו כבר החליטו במי להחליף אותו.
וזה, עבור נתניהו, הרבה יותר מסוכן מעוד עשרה מנדטים שאבדו.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
