איראן ועומאן החלו לקדם פתיחה מחודשת ומדורגת של מצר הורמוז באמצעות נתיב שיט זמני משותף ופינוי מוקשים מהאזור, במהלך שעשוי להחזיר בהדרגה מכליות נפט וגז לאחד מעורקי האנרגיה החשובים בעולם. עצם ההודעה כבר טלטלה את שוק הנפט בכיוון ההפוך מזה שהתרגלנו אליו בחודשים האחרונים: מחיר חבית ברנט נפל ביותר משני דולרים לכ־86 דולר, כאשר הסוחרים החלו לתמחר אפשרות ממשית להקלה במצור הימי שנמשך מאז פרוץ המלחמה לפני כחצי שנה.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
שרי החוץ של איראן ועומאן נפגשו בטהרן ודנו בהקמת מסדרון ניווט זמני משותף במצר ובפעולות לפינוי מוקשים, כשלב ראשון בדרך להסדר קבוע יותר שיאפשר מעבר בטוח של אוניות. השיחות אינן בגדר הסכם שלום ואינן מבטיחות עדיין חזרה לשגרה, אבל לראשונה זה זמן רב הדיון אינו עוסק בשאלה כיצד לסגור את הורמוז או כיצד לעקוף אותו — אלא כיצד לפתוח אותו.
המציאות בשטח עדיין רחוקה מאוד משגרה. ביום שלישי עברו במצר חמש אוניות סחורות בלבד, לעומת ממוצע של כ־15 ביממה בעשרת הימים האחרונים ומספרים גבוהים בהרבה לפני המלחמה. ביום שני נרשמו ארבעה מעברים בלבד. חלק מהאוניות מכבות את משדרי המיקום שלהן בזמן המעבר, ולכן הנתונים אינם בהכרח מלאים, אבל התמונה ברורה: הורמוז עדיין מתפקד בשבריר מהיקף הפעילות שהיה בו לפני העימות.
הסכנה גם לא נעלמה. רק לאחרונה נפגעה מכלית מקליע בלתי מזוהה מול חופי עומאן ואיבדה את יכולת ההנעה שלה. איראן מצדה הכניסה 45 כלי שיט לרשימה שחורה בטענה שהפרו את כללי המעבר שקבעה, ואיימה בקנסות, מעצרים ואף בהחרמת מטענים. האיום כבר מתחיל להשפיע בפועל: בתי זיקוק וחברות אנרגיה בוחנים הימנעות משימוש במכליות שסומנו מחשש להסתבכות עם האיראנים, לעלויות ביטוח גבוהות ולסיכון שהאונייה תיעצר.
הרשימה האיראנית נוגעת גם לכלי שיט הקשורים ליצואניות האנרגיה הגדולות במפרץ, ובהן סעודיה ואיחוד האמירויות. לכן עצם האפשרות שאיראן תממש את האיום אינה עניין מקומי. כל חברת ספנות, בית זיקוק או חברת ביטוח צריכים כעת להחליט אם הסיכון שבהפעלת אונייה מסוימת באזור שווה את המחיר.
על הרקע הזה מקבל המהלך עם עומאן חשיבות גדולה במיוחד. עומאן משמשת במשך שנים כמתווכת בין איראן לבין המערב, והיא אחת המדינות הבודדות באזור שמצליחות לשמור על יחסים תקינים עם טהרן, עם מדינות המפרץ ועם ארצות הברית בעת ובעונה אחת. כעת היא עשויה להפוך גם לגורם המעשי שיאפשר ליצור מנגנון מוסכם למעבר אוניות במצר.
השווקים הגיבו במהירות. מחיר הנפט מסוג ברנט ירד בכ־2.6% לכ־86.3 דולר לחבית, והנפט האמריקני ירד לכ־80 דולר. הירידה מגיעה לאחר נפילות נוספות במחירים ביום הקודם וממחישה עד כמה כל הודעה הקשורה להורמוז מסוגלת להזיז בתוך דקות סכומי עתק בשוק האנרגיה העולמי.
אבל מוקדם לחגוג. עצם הקמתו של מסדרון ימי זמני אינה מבטיחה חזרה של זרימת הנפט להיקפים שלפני המלחמה. חברות ספנות זקוקות לביטחון שהאוניות לא ייפגעו או ייעצרו, חברות ביטוח צריכות להאמין שהסיכון ירד, והיצואניות במפרץ צריכות לדעת שהנתיב יישאר פתוח גם כאשר יגיע המשבר הפוליטי הבא.
ובעיקר, מעל הסיפור הימי מרחף העימות הגדול הרבה יותר בין איראן לארצות הברית. ממשל טראמפ הרחיב רק השבוע את הסנקציות על טהרן והכניס עשרות בני אדם, חברות וכלי שיט נוספים לרשימות האמריקניות. המטרה היא להקשות על איראן למכור נפט, להשיג מטבע זר ולנהל קשרים עם המערכת הפיננסית העולמית.
טהרן מצדה דורשת הקלה בסנקציות כתנאי להתקדמות משמעותית יותר במגעים עם וושינגטון. היא גם מאיימת שמדינות שיסייעו לאמריקנים במלחמה הכלכלית נגדה עלולות להיחשב בעיניה שותפות למעשה עוין. בכך היא ממשיכה להחזיק את הורמוז לא רק כנתיב ימי אלא גם כקלף מיקוח מדיני.
וזה בדיוק מה שהופך את ההתפתחות הנוכחית למעניינת. במשך חודשים ניסתה ארצות הברית להפעיל על איראן כוח צבאי וכלכלי עצום. מתקנים הותקפו, סנקציות הורחבו, הסחר האיראני נפגע והלחץ על המשטר גבר. מנגד ספגה גם איראן אבדות ונזקים כבדים. למרות כל זאת, איש מהצדדים לא הצליח לכפות הכרעה.
כעת חוזרים לדבר.
לא משום שהמחלוקות נפתרו ולא משום שאיראן וארצות הברית הפכו לפתע לידידות, אלא משום שלשני הצדדים התברר המחיר של המשך המבוי הסתום. איראן זקוקה להכנסות, להקלה כלכלית וליכולת לייצא. ארצות הברית אינה מעוניינת בהתלקחות נוספת שתזניק שוב את מחירי האנרגיה ותסבך אותה במערכה צבאית ממושכת. מדינות המפרץ רוצות למכור נפט, והעולם רוצה שהמכליות יחזרו לשוט.
ויש כאן גם לקח אסטרטגי שאי אפשר להתעלם ממנו. אחרי חודשים של לחימה, איראן לא נעלמה, משמרות המהפכה לא פורקו והמשטר לא הוחלף. מנגד, איראן לא הצליחה לסלק את הכוחות האמריקניים מהאזור או לשבור את המצור הכלכלי. שני הצדדים עדיין מחזיקים באמצעי לחץ משמעותיים — אבל שניהם גם גילו את גבולות הכוח שלהם.
הורמוז הוא הביטוי המובהק ביותר למציאות הזאת. לארצות הברית יש צי אדיר, חיל אוויר עוצמתי והמערכת הפיננסית החשובה בעולם. לאיראן יש גיאוגרפיה, טילים, מוקשים ויכולת להפוך מעבר ימי צר לבעיה עולמית.
ולכן ההתפתחות החשובה הבוקר אינה עוד איום ולא עוד תקיפה.
לראשונה זה זמן רב, במקום לדבר על איך סוגרים את הורמוז — מדברים על איך לפתוח אותו.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
