יוצרי הסרט התיעודי הישראלי ״נז״א״, שכבר עורר סערה גדולה בישראל וזכה להכרה ולפרסים בזירה הבינלאומית, הודיעו על השלב הבא והמשמעותי ביותר במסע שלו: הסרט יועלה לאינטרנט ויופץ באמצעות פלטפורמות שונות ומגוונות, באופן שיאפשר לציבור ברחבי העולם לצפות בו ללא תשלום — במלואו או בחלקים מתוכו.
המהלך משנה לחלוטין את ממדי האירוע. סרט שהיה עד כה נחלתם של באי פסטיבלים, מבקרי קולנוע וקהל מוגבל יחסית בהקרנות מיוחדות עשוי להפוך בתוך זמן קצר לחומר צפייה נגיש לכל אדם המחזיק בטלפון או במחשב. המשמעות אינה שמיליארדים בהכרח יצפו בו, אלא שלמיליארדי בני אדם ברחבי העולם תהיה מעתה גישה חופשית לצפייה בסרט כולו או בקטעים מתוכו — והנזק התדמיתי לישראל עלול להיות חמור אף יותר מזה שנגרם עד עתה.
גם דרך ההפצה אינה מקרית. הכוונה היא שלא להסתמך על כתובת אינטרנטית יחידה שאפשר לחסום, להסיר או לשבש בקלות, אלא להפיץ את הסרט בפלטפורמות שונות, מגוונות ומוגנות. בכך מבקשים היוצרים להקשות על גורמים שינסו למנוע את הפצתו ולהבטיח שגם אם עותק אחד יוסר, הסרט וקטעים מתוכו ימשיכו להתגלגל ברשת.
״נז״א״ הוא סרטם של יובל אברהם ורחל שור, שהיו שותפים גם ל״אין ארץ אחרת״, זוכה האוסקר לסרט התיעודי. הסרט החדש הוקרן בבכורה בפסטיבל ונציה, זכה בפרס מיוחד של חבר השופטים ועורר עניין בינלאומי רב — לצד זעם ומחלוקת חריפה בישראל.
הפעם המצלמה מופנית בעיקר אל מנגנוני קבלת ההחלטות הישראליים במהלך המלחמה בעזה. הסרט מבוסס בין השאר על עדויות של ישראלים ששירתו במערכי צבא ומודיעין, רובם בעילום שם, ומתאר את מערכות איסוף המודיעין, בחירת המטרות, השימוש בטכנולוגיה ובבינה מלאכותית ואת האופן שבו התקבלו החלטות כאשר היה ידוע מראש שגם אזרחים עלולים להיפגע.
שמו של הסרט עצמו נושא את לב הטענה. ״נז״א״ הוא ראשי תיבות של ״נזק אגבי״ — המונח המתייחס במסגרת תכנון תקיפה לפגיעה הצפויה במי שאינם המטרה הצבאית. יוצרי הסרט משתמשים במושג כדי לטעון כי בחלק מהמקרים מותם האפשרי של אזרחים לא היה תוצאה בלתי צפויה שהתבררה רק לאחר התקיפה, אלא נתון שהוערך מראש ונכלל בתהליך קבלת ההחלטות.
אלה האשמות חמורות ביותר, וצה״ל דוחה את האופן שבו מוצגת מדיניות התקיפות וטוען כי הסרט נשען בין היתר על עדויות אנונימיות שאינן מאפשרות לבדוק את מלוא ההקשר המבצעי. ישראל טוענת לאורך המלחמה כי היא פועלת נגד מטרות צבאיות, בכפוף לדין, וכי נעשים מאמצים לצמצום הפגיעה בבלתי מעורבים.
אלא שהוויכוח העובדתי הוא רק חלק מהסיפור. בעולם של רשתות חברתיות, סרט בן עשרות דקות אינו חייב להיצפות מתחילתו ועד סופו כדי להשפיע. די שקטעים דרמטיים ממנו, עדויות של אנשי צבא, נתונים או סצנות קשות ייחתכו לסרטונים בני דקה או שתיים ויופצו שוב ושוב בטיקטוק, באינסטגרם, ביוטיוב, בפייסבוק, בטלגרם ובפלטפורמות נוספות. כך יכול סרט תיעודי להפוך למיליוני קטעי צפייה, תגובות ושיתופים ולחלחל הרבה מעבר לקהל שהיה טורח לצפות בו בקולנוע.
מכאן גם הסיכון התדמיתי לישראל. הסרט אינו מגיע לחלל ריק. הוא מופץ אחרי שנים של תמונות קשות מעזה, טענות בינלאומיות חריפות נגד ישראל ומאבק מדיני ומשפטי על אופן ניהול המלחמה. כאשר אל כל אלה מצטרף סרט שנעשה בידי ישראלים ומביא עדויות של ישראלים מתוך המערכת עצמה, כוחו התעמולתי והתודעתי בעולם גדול במיוחד — בלי קשר לשאלה עד כמה כל אחת מטענותיו עומדת בבדיקה מלאה.
גם הסערה שהתפתחה בישראל עלולה להעצים את החשיפה. קריאות לנקוט צעדים נגד היוצרים, דרישות לחקור אותם והתקפות פוליטיות על הסרט אינן בהכרח מקטינות את קהלו. בעולם הדיגיטלי הן עלולות לעשות בדיוק את ההפך: להפוך יצירה תיעודית שהיתה עשויה להישאר עניינם של חובבי קולנוע ופסטיבלים לדבר שכולם רוצים לראות כדי להבין מדוע הוא מעורר בישראל סערה כה גדולה.
וזה השלב החדש והמסוכן מבחינת ההסברה הישראלית. מהרגע שבו ״נז״א״ משתחרר לרשת, ישראל כבר אינה מתמודדת רק עם סרט. היא מתמודדת עם חומר גלם שניתן להעתיק, לתרגם, לחתוך, לשתף ולהפיץ שוב ושוב כמעט ללא גבולות.
מיליארדים לא בהכרח יצפו ב״נז״א״ — אבל למיליארדים תהיה האפשרות לצפות בו ללא תשלום, במלואו או בחלקים ממנו. ובמלחמה העולמית על הנרטיב של עזה, עצם המעבר מפסטיבלים ומסכי קולנוע לטלפון שבכיסו של כל אדם עלול להגדיל מאוד את הנזק התדמיתי לישראל.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
