לונדון נכנסת מחר לפאניקה הואיל והממלכה המאוחדת ניצבת בפני התפתחות חסרת תקדים. מנהיגי סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד ייפגשו מחר בקרדיף וידרשו יחד את הזכות לקיים משאלי עם על עתידן.
בפעם הראשונה זה יותר ממאה שנה, שלוש מארבע האומות המרכיבות את בריטניה מונהגות בידי כוחות התומכים עקרונית בפרידה מן הממלכה. עדיין לא מדובר בפירוק מיידי, אבל מה שהיה במשך שנים אוסף של תנועות לאומיות נפרדות מתחיל להתחבר למשבר חוקתי בריטי אחד גדול.
וזה לא קורה בחלל ריק. מאז הברקזיט — הבריחה הבריטית מן האיחוד האירופי — הממלכה מיטלטלת ממשבר למשבר: חוסר יציבות פוליטית בלונדון, חילופי ראשי ממשלה, מתחים חברתיים, ויכוח קשה סביב הגירה רחבת היקף ובמיוחד הגירה ממדינות מוסלמיות, שירותים ציבוריים תחת לחץ וכלכלה המתקשה לייצר צמיחה משמעותית. לכך נוספו בשנים האחרונות גם חיכוכים ביחסים עם ארצות הברית. הברקזיט נועד להחזיר לבריטניה את השליטה בגורלה; באופן אירוני הוא חיזק את רצונם של חלק מהסקוטים, הוולשים והאירים לדרוש שליטה גדולה יותר בגורלם שלהם.
המפגש בקרדיף משמעותי במיוחד משום שג׳ון סוויני הסקוטי, רון אפ יורוורת׳ הוולשי ומישל אוניל מצפון אירלנד צפויים להתייצב יחד מאחורי עקרון ההגדרה העצמית. ראש ממשלת בריטניה אנדי ברנהאם מתנגד בשלב זה למשאלי עם חדשים ומעדיף להתמקד בצמיחה, יוקר המחיה והעמקת האוטונומיה. אלא שהשאלה כבר איננה רק כמה סמכויות תקבל כל אומה מלונדון — אלא מי רשאי להחליט אם היא בכלל רוצה להישאר בממלכה.
המצב שונה מאוד בכל אחת מהן.
סקוטלנד היא הקרובה ביותר לפרישה. במשאל העם של 2014 הצביעו 55% בעד הישארות בבריטניה, אבל מאז הגיע הברקזיט, בניגוד לעמדת רוב הסקוטים, ושאלת העצמאות חזרה למרכז הבמה. הציבור הסקוטי מפוצל כיום כמעט לשניים, ולכן משאל נוסף עלול בהחלט להסתיים אחרת ולהעמיד את עצם קיום הממלכה במבחן.
צפון אירלנד היא המקרה הנפיץ ביותר. שם המטרה אינה הקמת מדינה חדשה אלא איחוד עם הרפובליקה של אירלנד. עדיין אין בצפון רוב ברור לכך, אבל הסכם יום שישי הטוב כבר מספק מנגנון חוקי למשאל גבול. התחזקות שין פיין והשינויים הדמוגרפיים והפוליטיים הפכו את אירלנד המאוחדת מחלום לאומני לאפשרות ממשית.
וויילס נמצאת הרחק מאחור. רוב הוולשים עדיין מעדיפים להישאר בממלכה, אבל ניצחונה ההיסטורי של פלייד קמרי והקמת הממשלה הלאומנית הראשונה שינו את השיח. התמיכה בעצמאות גבוהה במיוחד בקרב הצעירים, ומה שנחשב פעם רעיון שולי כבר נמצא בלב הפוליטיקה הוולשית.
לכן בריטניה אינה מתפרקת מחר בבוקר. אבל המנגנון שהחזיק אותה יחד מאות שנים נתון ללחץ חריג. פרישת סקוטלנד תפתח שאלות עצומות של מטבע, חוב, נפט, נאט״ו ובסיסי הגרעין הבריטיים; איחוד אירלנד ישנה את מפת האיים הבריטיים; ואם ביום מן הימים תלך גם וויילס — מן הממלכה האדירה ששלטה פעם בחלקים עצומים של העולם תישאר בעיקר אנגליה.
ויש לסיפור הזה סיום בריטי מושלם.
הבריטים המציאו את הכדורגל, וכדי לשמר את מעמדם המיוחד בניהול המשחק העולמי הם עשו כבר מזמן בכדורגל את מה שהפוליטיקה עדיין מנסה למנוע: פיצלו את הממלכה. לכן אין נבחרת בריטניה אחת אלא ארבע נבחרות נפרדות — אנגליה, סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד — כל אחת עם התאחדות, דגל וזהות משלה.
במשך יותר ממאה שנה היתה זו אנומליה ספורטיבית משעשעת: מדינה אחת במציאות, ארבע מדינות על הדשא.
עכשיו אנחנו קרובים מתמיד ליום שבו זה יקרה גם במציאות. פוליטית.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
