אם ברק בכר לא מפוטר הלילה, אפשר לסגור את המועדון הירוק: מכבי חיפה הושפלה 0:4 מול נתניה – וגם יעקב שחר יצטרך לעשות חושבים גם בנוגע להמשך דרכו הספורטיבית.
שלושה הפסדים רצופים, 11 שערי חובה, הגנה מחוררת וקריסה בלתי נתפסת במחצית השנייה בסמי עופר. מכבי חיפה ירדה להפסקה ב־0:0 מול מכבי נתניה וסיימה בתבוסה משפילה 0:4. ברק בכר, שהוביל את הירוקים לשלוש אליפויות רצופות, איבד את השליטה בקבוצה. אבל האחריות אינה נעצרת על הקווים. גם יעקב שחר, בעל הבית הוותיק, חייב להסביר כיצד הפכה אחת מאימפריות הכדורגל של ישראל לקבוצה המתפרקת לעיני אוהדיה. האם מישהו במועדון עוד מסוגל לקבל החלטות קשות?
מאת רמי יצהר | ״עניין מרכזי״
מכבי חיפה הושפלה הערב 0:4 בביתה בידי מכבי נתניה, רשמה הפסד שלישי ברציפות והשלימה בתוך שבועות ספורים מעבר בלתי נתפס ממוליכת ליגת העל לקבוצה שאינה מסוגלת לעצור מפולת.
אחרי מחצית ראשונה מאופסת, הירוקים ספגו ארבעה שערים במחצית השנייה והותירו את הקהל בסמי עופר המום.
זו כבר אינה תקלה, יום רע או מעידה מקרית שאפשר למחוק בעוד מסיבת עיתונאים ובהבטחות לתיקון.
זוהי קריסת מערכות מקצועית, ניהולית ומנטלית.
ברק בכר עומד במרכז הכישלון, אבל גם יעקב שחר, האיש שמחזיק במפתחות המועדון, אינו יכול להמשיך לצפות במתרחש מן הצד כאילו מדובר בבעיה של המאמן בלבד.
מחצית אחת הספיקה כדי לחשוף הכול
מכבי חיפה הגיעה למשחק לאחר שני הפסדים רצופים, להפועל באר שבע ולהפועל תל אביב. בכר ידע שהפסד נוסף יהפוך משבר מקצועי למשבר אמון עמוק.
הוא שינה את ההרכב. ירין לוי פתח במקום איתן אזולאי המוצהב, נבות רטנר קיבל הזדמנות, קני סייף וקנג’י גורה חזרו להרכב, ואלי דסה המשיך באגף הימני.
מולו ניצבה נתניה של רוני לוי, מאמן שמכיר היטב את המועדון הירוק ואת דרישותיו.
במחצית הראשונה נשמר השוויון המאופס. חיפה עוד הייתה בתמונה, אבל לאחר ההפסקה הכול קרס.
שער עצמי של אנדריאה נובאקוביץ’ המחיש את חוסר התיאום והביטחון בהגנה, והפך לחלק ממפולת של ארבעה שערי חובה.
קבוצה יכולה לספוג שער ולהתאושש. אבל כאשר הספיגה הראשונה הופכת להתפרקות מוחלטת, הבעיה כבר אינה רק של שחקן שטעה. היא נוגעת לארגון, למשמעת, להכנה הטקטית וליכולת המנטלית.
מכבי חיפה לא רק הפסידה לנתניה. היא איבדה את היכולת לעצור את ההפסד לפני שהפך להשפלה.
ברק בכר: העבר מפואר, ההווה מחפיר
בכר הוא אחד המאמנים המעוטרים בכדורגל הישראלי. הוא הוביל את הפועל באר שבע לשלוש אליפויות רצופות, עשה זאת שוב במכבי חיפה והחזיר את הירוקים לשלב הבתים של ליגת האלופות.
איש לא ייקח ממנו את הישגיו.
אבל ההיסטוריה אינה מעניקה חסינות מפני כישלון מתמשך.
דווקא משום שבכר הוכיח בעבר שהוא יודע לבנות קבוצות מאורגנות, ממושמעות וקטלניות, קשה לקבל את ההתפרקות הנוכחית.
היכן ההגנה? היכן התיאום? היכן התגובה הטקטית? כיצד קבוצה עתירת משאבים סופגת שערים בכמויות כאלה בלי שהמאמן מצליח להציג פתרון?
ביום חמישי, לקראת המשחק, בכר עצמו הודה ששני ההפסדים הקודמים היו מאכזבים ושהקבוצה סופגת יותר מדי. הוא דיבר על תהליך בנייה, על סימנים חיוביים ועל היכולת ההתקפית, אבל גם הבהיר שעוד הפסד יהיה יותר מדי.
והנה הגיע עוד הפסד.
לא 0:1 מקרי במשחק צמוד, אלא רביעייה ביתית משפילה.
המאמן עצמו הגדיר את גבול הסבלנות. המציאות חצתה אותו.
11 שערי חובה בשלושה משחקים: המספרים אינם משקרים
בתום המחזור השביעי מכבי חיפה עוד הוליכה את הטבלה.
מאז הפסידה 5:2 להפועל באר שבע, 2:1 להפועל תל אביב וכעת 4:0 למכבי נתניה.
שלושה הפסדים, תשע נקודות שאבדו, 11 שערי חובה ושלושה שערי זכות בלבד.
אלה אינם נתונים של בעיה נקודתית בהגנה. אלה מספרים של קבוצה שאיבדה את יציבותה.
גם ריבוי השערים העצמיים במהלך העונה מעיד על מצוקה ברחבה ועל שחקנים הפועלים תחת לחץ וחוסר ביטחון.
אין טעם להפיל את כל האחריות על שוער, בלם או מגן. המאמן הוא שקובע את ההרכב, את השיטה ואת חלוקת התפקידים.
כאשר אותם ליקויים חוזרים שבוע אחר שבוע, זו כבר אחריותו המקצועית הישירה.
יעקב שחר: גם בעל הבית צריך לתת דין וחשבון
יעקב שחר הוא מהאנשים החשובים בתולדות מכבי חיפה. במשך עשרות שנים הוא בנה מועדון יציב כלכלית, בעל מתקנים מרשימים, קהל עצום ומסורת של הישגים.
אבל גם לשחר אין חסינות מביקורת.
הוא נושא באחריות למינויים, למבנה הניהולי, למדיניות הרכש ולהחלטות האסטרטגיות.
כאשר שחקנים מתחלפים, מערכים משתנים והמאמנים מקבלים הזדמנויות נוספות, אך הבעיות נשארות, האחריות אינה יכולה להיעצר על הקווים.
שחר אינו יכול להמשיך להתייחס להישגי העבר כהוכחה שכל החלטה בהווה נכונה.
השאלה אינה רק אם בכר צריך לסיים את תפקידו. השאלה היא מדוע מערכת בעלת משאבים כה גדולים מגיעה שוב למצב המחייב זעזוע, והאם מי שעומד בראשה מסוגל לבחון גם את החלטותיו שלו.
אם הכישלון הוא מערכתי, החלפת המאמן לבדה לא תפתור אותו.
האוהדים אינם חייבים לסבול בשקט
מכבי חיפה נהנית מאחד מבסיסי האוהדים הגדולים והנאמנים בישראל. סמי עופר הפך לסמל עוצמתו של המועדון, והקהל ממשיך לתמוך גם בתקופות קשות.
אבל נאמנות אינה צ’ק פתוח.
האוהדים אינם חייבים להשלים עם תבוסות חוזרות, הגנה פרוצה וקבוצה הנראית חסרת אונים.
הם זכאים לדרוש אחריות, הסברים ושינוי.
הכאב אינו נובע רק מארבעת השערים שספגה חיפה. הוא נובע מהפער העצום בין מועדון שהיה אימת יריבותיו לבין קבוצה שכיום יריבות מגיעות למגרשה ומזהות הזדמנות.
זאת כבר פגיעה בזהות המקצועית של מכבי חיפה.
רוני לוי ונתניה נתנו שיעור בכדורגל
למכבי נתניה מגיע מלוא הקרדיט.
רוני לוי הגיע לסמי עופר עם תוכנית משחק, עמידה נכונה ויכולת לנצל את חולשות היריבה. קבוצתו ידעה להישאר במשחק במחצית הראשונה ולהכות בעוצמה במחצית השנייה.
הניצחון גם ממשיך רצף מוצלח של נתניה מול חיפה, לאחר שני ניצחונות במפגשים בעונה הקודמת, כולל 4:1 בינואר 2026.
לוי הוכיח שלא תמיד צריך את התקציב הגדול ביותר כדי להעמיד קבוצה מאורגנת שיודעת מה היא רוצה מעצמה.
וזו אולי ההשוואה המעליבה ביותר עבור בכר: נתניה לא נזקקה לכדורגל מושלם כדי להביס את מכבי חיפה. היא פשוט ניצלה ביעילות את חוסר הארגון של יריבתה.
פגרת הנבחרות: הזדמנות להכרעה, לא לדחייה
ליגת העל יוצאת לפגרה בת כשלושה שבועות בשל משחקי הנבחרת ועבודות שזרוע במגרשים.
הפגרה מעניקה לשחר ולהנהלה זמן לקבל החלטות.
אפשר להמשיך עם בכר רק אם קיימת תוכנית מקצועית משכנעת לתיקון הכשלים. אפשר לסיים את תפקידו ולמנות מאמן אחר. ובכל מקרה נדרשת בחינה מקיפה של הרכש, הסגל והמבנה המקצועי.
מה שלא מתקבל על הדעת הוא להתייחס לתבוסה כאל עוד יום רע ולקוות שהזמן יפתור את הבעיות.
גם חלון ההעברות בינואר אינו פתרון קסם. רכש חדש לא יועיל אם המערכת אינה מסוגלת להעמיד קבוצה ממושמעת ומאורגנת.
האשראי נגמר. האחריות מגיעה עד למעלה
ברק בכר העניק למכבי חיפה שנים של תהילה. יעקב שחר העניק לה עשרות שנים של יציבות והצלחות.
אבל עבר מפואר אינו יכול להצדיק הווה מחפיר.
אחרי שלושה הפסדים רצופים, 11 שערי חובה ותבוסה ביתית 0:4, השאלה אינה עוד כמה זמן צריך לתת לבכר. השאלה היא מה מצדיק את המשך כהונתו נוכח התוצאות והכישלון המקצועי המתמשך.
ולשחר יש שאלה קשה לא פחות: כיצד הפך מועדון בעל תקציב, קהל ומסורת מפוארים לקבוצה המתרסקת כך, ומדוע ההנהלה לא הצליחה למנוע זאת?
אפשר להחליף מאמן. קשה הרבה יותר לשנות תרבות ניהולית המתקשה להכיר בכישלון.
אם גם אחרי ההשפלה הזאת לא תתקבל החלטה משמעותית, המסר לאוהדים יהיה ברור: במכבי חיפה התרגלו להפסיד, התרגלו לספוג והתרגלו למצוא הסברים.
מועדון גדול אינו נמדד רק במספר האליפויות שצבר, אלא גם ביכולתו להפסיק הידרדרות לפני שהיא הופכת להתרסקות.
אם בכר ושחר אינם מסוגלים לעשות זאת, הגיע הזמן שישאלו את עצמם אם דווקא הם הפכו למכשול בדרך לשיקומה של מכבי חיפה.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
