הנה כבר יוצא לדרך בווינה אירוע המוזיקה הגדול, המטורף והנצפה ביותר בעולם שאינו אירוע ספורט: אירוויזיון 2026. אבל השנה, יותר מתמיד, מדובר בהרבה יותר מתחרות שירים נוצצת. מאחורי הפאייטים, הדגלים, הלהיטים והדרמות הבימתיות מסתתרת מערכת לחצים פוליטית, ביטחונית, תרבותית וכלכלית אדירה — שהופכת את האירוויזיון הקרוב לאחד השנויים במחלוקת בתולדות התחרות.
התחרות תיערך השנה בווינה, בירת אוסטריה, לאחר זכייתה של אוסטריה בשנה שעברה. חצאי הגמר יתקיימו ב־12 וב־14 במאי, והגמר הגדול ייערך ב־16 במאי. עשרות מיליוני צופים צפויים לעקוב אחרי האירוע בשידור חי, כאשר ההערכות מדברות על יותר מ־160 מיליון צופים ברחבי העולם.
אבל אם בעבר האירוויזיון ניסה להציג את עצמו כאי של מוזיקה, צבעים ו”א־פוליטיות”, השנה כבר ברור לכולם: הפוליטיקה נמצאת בלב האירוע.
ישראל מגיעה לתחרות כשהיא שוב במרכז הסערה.
נציג ישראל השנה הוא נועם בתן עם השיר “מישל” — בלדה דרמטית עם שילוב עברית וצרפתית, שזוכה לתשומת לב עצומה עוד לפני תחילת התחרות. בתן, שפרץ ב”הכוכב הבא”, הפך בתוך חודשים ספורים לאחד השמות המדוברים ביותר בעולם האירוויזיון.
ההימורים מציבים את ישראל בצמרת הטבלאות כמעט בכל אתרי ההימורים המרכזיים, במיוחד בכל הנוגע להצבעת הקהל. לפי חלק מהתחזיות, ישראל עשויה שוב לזכות בטלווטינג — הצבעת הקהל האירופית — בפער משמעותי.
אלא שבמקביל, ישראל היא גם מוקד המחאה המרכזי סביב התחרות.
חמש מדינות כבר הודיעו רשמית על חרם או פרישה מהאירוויזיון בשל השתתפות ישראל, ובהן ספרד, אירלנד, איסלנד, סלובניה והולנד.
ברחבי וינה נערכים כוחות הביטחון להפגנות ענק, חסימות וניסיונות שיבוש סביב ההופעה הישראלית. במשטרת וינה הגדירו את האירוויזיון השנה כאחד מאירועי האבטחה המורכבים ביותר שהעיר התמודדה איתם.
לפי רויטרס, המשטרה האוסטרית נערכת לעימותים בין מפגינים פרו־פלסטינים לתומכי ישראל, כאשר יום שישי — ערב הגמר — חל השנה גם בסמוך ל”יום הנכבה”, מה שמעלה עוד יותר את מפלס הרגישות והחשש מהתפרעויות.
האבטחה סביב המשלחת הישראלית תהיה חסרת תקדים: בדיקות ברמה של שדות תעופה, איסור רחפנים סביב מתחמי האירוויזיון, מערכות סייבר מיוחדות ואבטחה צמודה למשלחת הישראלית. לפי הדיווחים, גם גורמי ביטחון אמריקניים מסייעים לאוסטרים בהיערכות נגד איומי סייבר ושיבושים אפשריים.
וזה לא רק ברחובות — גם בתוך עולם האירוויזיון עצמו יש קרע עצום.
מאז מלחמת עזה הפכה ישראל לנושא נפיץ בתחרות. בשנים האחרונות נרשמו קריאות חוזרות להדיח את ישראל מהאירוויזיון, בדומה להדחת רוסיה. עשרות אמנים ואנשי תרבות חתמו על עצומות נגד השתתפות ישראל, ובשנה שעברה אף נרשמו קריאות בוז בזמן ההופעה הישראלית — שלטענת חלק מהצופים “טושטשו” בשידור הרשמי.
אבל יש גם צד שני לתמונה.
דווקא בגלל המחלוקת — ישראל זוכה בשנים האחרונות לתמיכה עצומה בהצבעת הקהל. עדן גולן, יובל רפאל וכעת גם נועם בתן נהנים מתמיכה בינלאומית רחבה מצד קהלים פרו־ישראליים, קהילות יהודיות, וגם צופים שרואים בניסיונות החרם “פוליטיזציה מוגזמת” של התחרות.
גורמים בעולם האירוויזיון טוענים בשיחות סגורות כי חלק מהשופטים המקצועיים באירופה חוששים להעניק לישראל ניקוד גבוה מחשש לתגובות פוליטיות במדינותיהם — בעוד הקהל בבית מצביע באופן הרבה יותר רגשי וישיר.
גם מבחינה מוזיקלית צפויה השנה תחרות מעניינת במיוחד.
הפייבוריטיות הגדולות לפי ההימורים הן פינלנד, יוון, דנמרק, צרפת ואוסטרליה, כאשר ישראל מדורגת ברוב הטבלאות בתוך חמש הראשונות.
באוסטריה מקווים שהתחרות תחזיר מעט מהזוהר הקלאסי של האירוויזיון: מופעי ענק, במות גרנדיוזיות, הרבה הומור עצמי וקאמפ אירופי מסורתי. הפקת הפתיחה תכלול מחווה ל־70 שנות האירוויזיון, עם מקהלה של 70 זמרים וביצועים נוסטלגיים לשירים קלאסיים מהעבר.
אבל במציאות הנוכחית קשה להפריד בין בידור למציאות.
האירוויזיון השנה הפך לזירת מאבק גלובלית על תודעה, פוליטיקה, זהות ויחסי ציבור בינלאומיים. עבור ישראל, זו כבר מזמן לא רק תחרות מוזיקה — אלא גם קרב תדמיתי עצום מול אירופה והעולם.
ובתוך כל הרעש הזה, נועם בתן יצטרך בעוד כמה ימים לעלות לבמה מול מאות מיליוני צופים, לנסות להתעלם מהלחץ, מהפוליטיקה, מהמחאות ומהאיומים — ופשוט לשיר.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
