זה כבר לא החלום הישן להגיע בשלום לגיל 80 או 90. המרוץ החדש של הרפואה מכוון הרבה יותר רחוק: להאט את ההזדקנות עצמה, לחדש רקמות, להצמיח איברים, לתקן תאים פגומים ולרתום את הבינה המלאכותית כדי לפצח בתוך שנים בעיות שהמדע נזקק בעבר לדורות כדי לפתור. חוקרים כבר עוסקים ברצינות באפשרות שבני אדם יגיעו לגיל 120, 130 ואולי אפילו 150. ואם זה יקרה, לפחות בתחילת הדרך, המוצר היקר ביותר בעולם לא יהיה בית, מטוס או יאכטה. הוא יהיה עוד חמישים שנות חיים.
האדם הראשון שיחגוג יום הולדת 150 אולי כבר חי בינינו. זו אינה הבטחה רפואית ואיש עדיין אינו יודע אם הדבר אפשרי, אבל המשפט הזה כבר אינו שייך רק לסופרי מדע בדיוני. חוקרי הזדקנות עוסקים באפשרות של הארכה דרמטית של חיי האדם, ובשנים האחרונות מתחברים כמה תחומי מחקר שעשויים לשנות לחלוטין את מה שאנחנו מכנים זקנה.
המהפכה הגדולה היא בהבנה שהזדקנות אינה מתג יחיד שאי אפשר אלא להמתין עד שייכבה. מדובר בהצטברות של תהליכים: נזקים לתאים, מוטציות, דלקת כרונית, ירידה ביכולת ההתחדשות, היחלשות תאי הגזע, שינויים במערכת החיסון ופגיעה במנגנונים המפקחים על פעילות הגנים. במשך אלפי שנים קראנו לכל זה פשוט ״להזדקן״. עכשיו המדע מתחיל להתייחס לפחות לחלק מהתהליכים האלה כאל תקלות ביולוגיות שאולי אפשר לעכב, לתקן ולעיתים אפילו להפוך.
הרפואה שהעלתה דרמטית את תוחלת החיים במאה האחרונה עשתה זאת בעיקר באמצעות מניעת מוות מוקדם. מים נקיים, חיסונים, אנטיביוטיקה, ניתוחים, תרופות ללחץ דם ולכולסטרול, טיפול במחלות לב ושיפור עצום באבחון ובטיפול בסרטן אפשרו למיליוני בני אדם להגיע לגילים שפעם היו נדירים. אבל זו היתה בעיקר מלחמה במחלות. המהפכה הבאה מכוונת הרבה יותר גבוה: אל ההזדקנות עצמה.
והשחקן החדש שעשוי להאיץ את המהפכה הזאת באופן שקשה עדיין להעריך הוא הבינה המלאכותית. הבעיה של הרפואה אינה מחסור במידע אלא עודף בלתי נתפס שלו. בגוף האדם פועלים עשרות אלפי גנים וחלבונים בתוך מערכות ביולוגיות מורכבות להפליא, קיימות כמויות אדירות של מידע גנטי ומספר כמעט בלתי נתפס של מולקולות שעשויות להפוך לתרופות. מוח אנושי אינו מסוגל לבדוק אפילו שבריר מכל האפשרויות האלה. מערכות בינה מלאכותית מסוגלות לסרוק כמויות מידע עצומות, לאתר קשרים, לחפש מטרות חדשות לתרופות ולסייע בתכנון מולקולות חדשות.
זו יכולה להיות קפיצת המדרגה הגדולה. גילוי תרופות שנמשך בעבר שנים ארוכות של ניסוי וטעייה עשוי להתקצר. רפואה מותאמת אישית יכולה להשתמש במידע הגנטי, בבדיקות ובנתונים המצטברים של כל אדם כדי לזהות סיכונים עוד לפני שהמחלה מתפרצת. במקום להמתין להתקף הלב ואז להציל את החולה, הרפואה שואפת לדעת שנים קודם מי בדרך לשם ולשנות את המסלול.
במקביל מתקדם חקר תאי הגזע והרפואה המשקמת. הרעיון הוא לא רק לתת תרופה לאיבר שנפגע אלא לנסות לחדש את הרקמה עצמה. חוקרים עובדים על רקמות לב, כבד, עור, עצבים ואיברים נוספים, ועל האפשרות שבעתיד חלקים מהגוף שכיום אנחנו נאלצים לחיות עם התנוונותם יוכלו לעבור תיקון, חידוש או החלפה.
תחום מסעיר עוד יותר מנסה לעשות משהו שפעם נשמע בלתי אפשרי: להצעיר תאים. מחקרים בתכנות חלקי מחדש הראו בתאים ובבעלי חיים שאפשר להשפיע על חלק מהסימנים הביולוגיים הקשורים לגיל ולהחזיר לתאים מאפיינים צעירים יותר. הדרך מהצלחות כאלה להצערת אדם שלם עצומה, אבל עצם האפשרות שהשעון הביולוגי של התא אינו בהכרח חד־כיווני שינתה את הדרך שבה חוקרים חושבים על הזדקנות.
גם היכולת לגדל רקמות אנושיות מתקדמת. חוקרים מצליחים כיום לגדל במעבדות מבנים זעירים המדמים חלק מתכונותיהם של איברים שונים ולשמור אותם לאורך תקופות ממושכות. רקמות מוח, לב, כבד ואיברים אחרים מאפשרות לחוקרים לראות מחלות מתפתחות, לבדוק תרופות וללמוד כיצד רקמות אנושיות משתנות לאורך זמן. ככל שהיכולת הזאת תשתפר, החלום אינו רק ללמוד את הגוף אלא אולי גם לייצר עבורו חלקי חילוף ביולוגיים.
חברו עכשיו את כל המסלולים האלה יחד: בינה מלאכותית, גנטיקה, תאי גזע, רפואה משקמת, תכנות מחדש של תאים, גידול רקמות ואיברים, אבחון מוקדם ורפואה המותאמת לאדם הספציפי. פתאום השאלה כבר אינה רק כיצד להביא יותר אנשים לגיל 90 בלי למות מסרטן או ממחלת לב, אלא כמה זמן יכולה המכונה האנושית לפעול אם נלמד לתקן שוב ושוב את החלקים שמתקלקלים בה.
וזה המקום שבו המספר 150 נכנס לתמונה. אין כיום טיפול שהוכח כמביא אדם לגיל כזה, ושיא החיים האנושי המאומת עדיין עומד על 122 שנים. אבל חוקרים כבר מנסים להבין מהו בכלל הגבול הביולוגי של האדם ומה יקרה אם בעתיד נצליח להתמודד לא עם מחלה אחת אלא עם כמה מהמנגנונים המרכזיים שמייצרים את ההזדקנות. 120, 130 ואפילו 150 אינם הבטחה. הם גבולות שהמדע מתחיל לשאול אם הם באמת בלתי עבירים.
ואז מגיע הכסף. אם המהפכה הזאת אכן תתרחש, אין כמעט סיבה להניח שהיא תגיע ביום הראשון באופן שווה לכל בני האדם. טכנולוגיות רפואיות מהפכניות מתחילות בדרך כלל כטיפולים יקרים, נדירים ומורכבים. הן דורשות מעבדות, מומחים, ציוד, פטנטים ולעיתים התאמה אישית. עבור רוב האנשים טיפול במיליון דולר הוא בלתי אפשרי. עבור מיליארדר הוא עוד הוצאה.
וכאן נולד התרחיש המרתק באמת. המטרה של אדם עשיר בן 70 אינה לקנות לעצמו עוד עשור ולהגיע לגיל 80. הוא רוצה להגיע בריא לגיל 100. אם הטכנולוגיה הראשונה מאפשרת לו לעשות זאת, הוא מגיע לשנת 2056 לעולם רפואי מתקדם בשלושים שנה מזה שאנחנו מכירים כיום. שם אולי תחכה לו טכנולוגיה חדשה שתעניק לו עוד עשרים שנה. עכשיו הוא בדרך ל־120, וכשיגיע לשם המדע כבר יהיה מתקדם בעוד עשרים שנה.
אין צורך אפוא לנצח את המוות במכה אחת. צריך לנצח אותו בכל פעם לעוד כמה שנים. הטיפול הראשון קונה מספיק זמן להגיע לשני. השני מאפשר להגיע לשלישי. השלישי אולי מביא אותך לרפואה שאנחנו כלל לא מסוגלים לדמיין היום. זה הרעיון שמאחורי מה שמכונה בחקר אריכות החיים ״מהירות מילוט מאריכות ימים״ — אפשרות תיאורטית שבה ההתקדמות הרפואית מוסיפה לאדם שנות חיים מהר מספיק כדי שיוכל להגיע לפריצת הדרך הבאה.
וזה בדיוק המקום שבו העושר עלול להפוך מיתרון בחיים ליתרון על החיים עצמם. מיליארדר אינו חייב להמתין עד שטיפול חדש ייכנס לסל התרופות. הוא יכול להעסיק את הרופאים הטובים בעולם, לבצע בדיקות שאדם רגיל אינו עושה, לממן מחקרים, להשתתף בניסויים ולטוס למדינה שבה טיפול מסוים מותר. אפילו כמה שנות חיים נוספות עשויות להיות שוות לו יותר מכל היאכטות והמטוסים שלו יחד, משום שהן קונות לו את הדבר היחיד שכסף עדיין מתקשה לקנות — עתיד.
וכאן נוצר מעגל שלא היה קיים מעולם בהיסטוריה האנושית. כסף קונה זמן, הזמן מאפשר לכסף להמשיך לצבור תשואה, והכסף החדש יכול לקנות את הדור הבא של טכנולוגיות הארכת החיים. מיליארדר שחי עוד חמישים שנה אינו רק נהנה מחמישים קיצים נוספים. המניות, החברות והנדל״ן שלו ממשיכים לעבוד עוד חמישים שנה.
העולם הזה ישנה הרבה יותר מהרפואה. דמיינו בעל אימפריה בן 120 שממשיך לנהל את החברה שהקים שמונים שנה קודם לכן. בנו כבר בן 90 ועדיין ממתין לירושה. הנכדים כבר בגיל פרישה והסבא עדיין מחזיק במניות השליטה. מה יקרה לירושות, לדירות, לפנסיות, לשוק העבודה ולפוליטיקה? החברה האנושית בנויה על הנחה שאיננו מרבים לחשוב עליה: אנשים מפנים בסופו של דבר את מקומם. אם חלק מבני האדם יפסיקו לעשות זאת במשך מאה שנה ויותר, כמעט כל המבנה החברתי יצטרך להשתנות.
ואז מגיעה גם שאלת האיסורים. ממשלות יכולות להגביל טיפולים חדשים מטעמי בטיחות או מוסר, אבל איסור הוא מחסום משמעותי בעיקר למי שאינו יכול לעקוף אותו. אדם רגיל נשאר בבית. עשיר עולה למטוס. אם טיפול מסוים אסור במדינה אחת ומותר באחרת, מי שיש לו מיליונים יכול להגיע אליו. כך דווקא הגבלות שנועדו להגן על הציבור עלולות בתקופת המעבר להפוך טכנולוגיות מאריכות חיים לנחלתם של בעלי ההון.
וזה ההבדל העצום בין המהפכה הזאת לכל טכנולוגיה אחרת. טלפון חדש יקר מדי? אפשר לחכות חמש שנים. מכונית חדשה יקרה? נחכה שהמחיר יירד. אבל אם הטכנולוגיה שמאריכה חיים יקרה מדי, ייתכן שלא יהיה לך זמן לחכות עד שתהפוך לעממית.
מי שיהיה עשיר מספיק לקנות בשנת 2045 טיפול שמחזיק אותו בריא עד 2060 עשוי להגיע לשם ולקנות את הדור הבא. מי שלא יכול היה לשלם בשנת 2045 עלול פשוט לא להיות בחיים כאשר אותה טכנולוגיה תהפוך לזולה בשנת 2060. במרוץ הזה כסף אינו קונה רק יתרון. הוא עשוי לקנות את עצם האפשרות להמשיך להשתתף במרוץ.
ייתכן שכל התחזיות יתבררו כאופטימיות מדי. ייתכן שלביולוגיה האנושית יש תקרה קשיחה שהמדע לא יצליח לפרוץ. אין כיום אדם בן 150 ואין טיפול שהוכח כמסוגל להביא אותנו לשם. אבל משהו מהותי כבר השתנה: המדע אינו מסתפק עוד בשאלה כיצד לגרום ליותר אנשים להגיע לגיל 90. הוא מתחיל לשאול כמה רחוק אפשר להזיז את הגבול עצמו.
במשך אלפי שנים חיפש האדם את מעיין הנעורים באגדות, בדת, בשיקויים ובקסמים. עכשיו הוא מחפש אותו בגנים, בתאי גזע, ברקמות, במולקולות ובבינה מלאכותית. ואם יצליח אפילו באופן חלקי, המהפכה הגדולה של המאה הזאת לא תהיה מכונית שנוהגת בעצמה, רובוט שמבשל ארוחת ערב או מחשב שחושב מהר מאיתנו.
היא תהיה אדם שנכנס למסעדה כדי לחגוג את יום הולדתו ה־150.
והשאלה המעניינת באמת תהיה מי יושב סביב השולחן. כי לפחות בתחילת הדרך, סביר מאוד שהמקומות יהיו יקרים להחריד.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
