אחרי עסקת המיליארד: למה דווקא ג’פניקה הפכה למטרה?
מאת רמי יצהר
רימון אחר רימון. ירי אחר ירי. הצתות, נזק כבד, עובדים הנמלטים בבהלה, לקוחות המוצאים את עצמם לפתע בזירת פשע במקום במסעדה. מה שהחל כעוד אירוע פלילי נקודתי הפך בתוך זמן קצר למסע תקיפות שיטתי נגד סניפי ג’פניקה ברחבי הארץ.
רשמית, במשטרה מייחסים את האירועים להסלמה במאבק בין ארגוני הפשיעה. אבל ככל שמתרבות התקיפות, כך מתחדדת שאלה נוספת, שאינה נוגעת רק לעולם התחתון אלא גם לעולם העסקים.
למה דווקא ג’פניקה?
אי אפשר להתעלם מהתזמון.
זמן קצר לפני שהחלו ההתקפות הושלמה אחת העסקאות הגדולות בענף המסעדנות בישראל. לאומי פרטנרס רכשה 20% מקבוצת לנדורה, המחזיקה בין היתר ברשת ג’פניקה, לפי שווי חברה המתקרב למיליארד שקלים. העסקה הפכה את הקבוצה לאחת מחברות המזון המדוברות במשק והכניסה אליה גוף פיננסי מהגדולים בישראל.
ואז החל גל האלימות.
לפי המשטרה, הרקע הכללי הוא ההסלמה במאבק בין ארגוני הפשיעה. במקביל, בפרסומים שונים ובהערכות שעלו בתקשורת נטען כי החוקרים בוחנים גם אם התקיפות נועדו להעביר מסר לבעלי הקבוצה, איש העסקים ברק אברמוב. אברמוב אינו חשוד בדבר, ולא נטען כי הוא מעורב בפעילות פלילית כלשהי.
כך או אחרת, המתקפות כבר מזמן אינן מכוונות כלפי אדם אחד.
הן מכוונות לעסק חוקי המעסיק אלפי עובדים, מפעיל עשרות סניפים ומשרת עשרות אלפי לקוחות.
בשבועות האחרונים הותקפו בזה אחר זה סניפי ג’פניקה ברעננה, גבעתיים, רמת גן, אור יהודה, נתניה, הרצליה, עפולה ובמוקדים נוספים ברחבי הארץ. בחלק מהמקרים הושלכו רימוני רסס לעבר חזיתות המסעדות, באחרים בוצע ירי, ובכמה זירות הוצתו בתי העסק ונגרם נזק כבד. עובדים ולקוחות נמלטו בבהלה, וזכיינים נאלצו להשבית פעילות כדי לאפשר לכוחות המשטרה והחבלה לטפל בזירות.
למרבה המזל, עד כה לא היו הרוגים, אך במשטרה יודעים היטב שמדובר בעיקר במזל. מרבית הסניפים פועלים במרכזי קניות, סמוך לבנייני מגורים ובאזורים הומי אדם. די ברימון אחד שיתפוצץ בשעת עומס כדי להפוך מלחמת עבריינים לאסון אזרחי כבד.
במקביל נמשכו גם התקיפות נגד יעדים נוספים המזוהים, לפי פרסומים, עם הצדדים המעורבים בסכסוך. רימונים הושלכו לעבר בתים ועסקים, בוצעו מקרי ירי ונגרם נזק לרכוש, במה שנראה כמעגל נקמה מתמשך שבו כל פגיעה גוררת תגובת נגד מהירה.
אבל כאן בדיוק מתחילה השאלה המעניינת באמת.
עסקת ההשקעה של לאומי פרטנרס והמתקפה על סניפי ג’פניקה התרחשו בסמיכות זמנים יוצאת דופן. נכון לעכשיו אין כל ראיה פומבית הקושרת בין שני האירועים, וייתכן בהחלט שמדובר בצירוף מקרים. אולם סמיכות הזמנים מעוררת שאלה שהחקירה בוודאי תבקש לבחון: האם יש קשר כלשהו בין הפיכת הקבוצה לחברה המוערכת בכמיליארד שקלים לבין ההחלטה להסלים את הפגיעה דווקא בסניפי הרשת.
אם אכן אין קשר, מדובר בצירוף מקרים נדיר.
אם יתברר שיש קשר כלשהו, המשמעות רחבה בהרבה ממלחמת כנופיות.
בעולם הפשע המאורגן, פגיעה בעסק אינה מסתכמת בניפוץ חלונות או בהצתת מסעדה. זו דרך להפעיל לחץ כלכלי. כל רימון שמושלך למסעדה מרחיק לקוחות, מפחיד עובדים, מערער את ביטחונם של זכיינים, מייקר את עלויות הביטוח ועלול להשפיע גם על שווי החברה בעיני משקיעים.
זו כבר אינה רק עבירת רכוש.
זו עלולה להיות מתקפה כלכלית.
האירועים גם מעלים סימני שאלה קשים באשר ליכולתה של המדינה להגן על עסקים חוקיים. אם ארגוני פשיעה מסוגלים להפוך במשך ימים ארוכים רשת מסעדות ארצית למטרה קבועה, מבלי שהתופעה נבלמת במהירות, המשמעות חורגת בהרבה מהעולם הפלילי.
היום זו ג’פניקה.
מחר זו עלולה להיות כל חברה ציבורית, כל רשת קמעונאית או כל עסק גדול אחר.
גם לאומי פרטנרס אינה יעד במאבק הפלילי, ואין כל טענה למעורבות כלשהי מצדה. אולם עצם העובדה שגוף מוסדי השקיע סכום עתק בחברה שמוצאת את עצמה בתוך זמן קצר בלב מתקפה פלילית, ממחישה עד כמה פשיעה מאורגנת עלולה להשפיע גם על סביבת ההשקעות ועל תחושת הביטחון של השוק העסקי.
בסופו של דבר, מעבר לשאלה מי השליך את הרימון האחרון, יש כאן מסר מסוכן לכל איש עסקים בישראל. אם ארגון פשיעה מסוגל להפוך בתוך ימים ספורים רשת ארצית מצליחה לשדה קרב, סמוך לאחר עסקת השקעה מהגדולות בענף, השאלה איננה רק מי ינצח במלחמת העבריינים.
השאלה היא איזה משקיע ירצה להזרים הון לעסק שעלול להפוך בן־לילה לבן ערובה של עולם הפשע.
זו כבר אינה רק בעיה של המשטרה.
זו בעיה כלכלית ולאומית מהמעלה הראשונה.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999.
